סיפור אישי: עם תיכוניסטים (FREE)

הייתי כנראה במצב רוח מרומם במהלך המשרה הרביעית שלי כמתמחה בכיר ברפואת נשים, אחרת לא הייתי נענה להזמנה לייצג את מקצוע הרפואה ביריד התעסוקה של בית הספר שלמדתי בו.  הייתי אמור לבלות את הבוקר מאחורי שולחן, כשחבורה של תיכוניסטים מגושמים מתקבצת סביבי, כדי לשאול אותי על העבודה שלי. מה שקרה בפועל היה שרובם ניגשו לאנשים אחרים כדי לשאול אותם על העבודות המעניינות יותר והמכניסות יותר שלהם. הדוכן שלי נראה, בלי שום ספק, הכי פחות מפתה. לכולם היו ערימות של עלונים, קערות עם עטים, ממתקים ומחזיקי מפתחות. הנציגים של  Deloitte   אפילו חילקו סופגניות, מה שנראה קצת לא הוגן מצדם. מה הייתי אמור להביא כדי לפתות בני נוער לקריירה ברפואה?  סטטוסקופים צעצוע? שייקים של מי שפיר? יומנים של סופי שבוע הערבים והחגים מחוקים מהם?

התלמידים שבכל זאת ניגשו לדבר איתי היו חכמים, רחבי אופקים ומלאי מוטיבציה. הייתי בטוח שאלה אנשים שיעברו את לימודי הרפואה בקלות, אם יבחרו בדרך הזאת. מצאתי את עצמי מדבר באריכות על הרע וגם על הטוב שבעבודה. למרות שחשתי צורך לגונן על המקצוע שלי, בייחוד בין כל הדוכנים אחרים, היה לי לגמרי ברור שאנחנו צריכים שאנשים ייכנסו אליו בעיניים פקוחות. אז אמרתי להם את האמת:  השעות נוראות, השכר נורא והתנאים נוראים. אתם לא תקבלו הערכה, לא תקבלו תמיכה, לא תקבלו כבוד ולעיתים תכופות תישקף לכם סכנה גופנית. אבל זאת העבודה הכי טובה בעולם.

מרפאת פוריות: לעזור לזוגות צעירים להיכנס להיריון אחרי שנים של ניסיונות, אחרי שתקוותם כבר אבדה – קשה להסביר איזו תחושה מדהימה זו. זה משהו שהייתי עושה בשמחה על חשבון הזמן החופשי שלי, ובחינם. (ומה אתם יודעים, באמת עשיתי את זה במרפאות שנמשכו שעות מעבר למתוכנן). מחלקת יולדות: מסע מטורף כמו רכבת הרים, ובכך אני מתכוון לומר שברוב המכריע של המקרים כולם יוצאים מזה בחיים, אף על פי שיש הרגשה שזה בניגוד לחוקי הטבע. אתה רץ מחדר לחדר, מיילד כל תינוק שנקלע למצוקה, או תינוק שנתקע ביציאה, ומטביע חותם שלא יימחה לעולם בחייהן של המטופלות האלה.

אתה כמו גיבור על בעצימות נמוכה, עם חגורת אביזרים שכוללת סכין מנתחים, מלקחיים וסוג של שואב אבק. 

הקריירות שהוצגו בדוכנים האחרים זימנו לתלמידים פיתויים ברורים משלהן – בראש ובראשונה הרבה כסף בכל חודש – אבל אין כמו הידיעה שאתה מציל חיים. ובדרך כלל, זה אפילו לא זה. די לדעת שהישפעת לטובה על חייו של מטופל. אתה חוזר הביתה עם אנרגיה שקשה לתאר למרות העייפות, למרות השעה המאוחרת, למרות הדם על הבגדים ומרגיש שיש לך תפקיד מועיל בעולם. נשאתי את הנאום הקטן הזה בערך שלושים פעם, ובסוף האירוע הרגשתי כאילו עברתי טיפול זוגי מתיש לדבר על כל הבעיות ולהבין שהניצוץ עדיין שם, למרות הכול.

יצאתי מהאולם בתחושה של התרוממות רוח, וגיליתי שאני מצפה כבר להגיע למחלקת יולדות ביום שני. איזה כבוד לעבוד בעבודה כזאת, אפילו אם היא הרבה יותר גרועה מסך חלקיה. גנבתי סופגנייה מהדוכן ויצאתי הביתה. ובפעם הבאה שמישהו שאל אותי “ברצינות, איך אתה עומד בזה?” ידעתי בכל נימי נפשי את התשובה. אם כי התשובה שנתתי בפועל ברוב המקרים הייתה “אני אוהב לנתח נשים” – מה שלפחות שם קץ לשיחה במהירות.

הסיפור הושאל מהספר “זה הולך לכאוב” של  ד”ר אדם קיי, תירגם מאנגלית תומר בן אהרון והוצא לאור על ידי “כורסא – הוצאה לאור”.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

    סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

    הערת העורך: סטטוסקופ הינו מסכת, אבל אנחנו נשתמש במילה הלועזית המוכרת לנו. לא היה חסר הרבה שהפעם אוותר על הסטטוסקופ. היה זה כבר סוף היום, וגם סוף השבוע, צווארי כאב, ופחדתי מהפגישה שעמדה לפני. הפגישה תהיה פסיכולוגית בלבד, ללא צורך להציע אבחנה של מחלה ששימוש בסטטוסקופ יכול לפתור, ובכל זאת תליתי אותו סביב צווארי, כי […]

  • סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

    סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

    הערת העורך: סטטוסקופ הינו מסכת, אבל אנחנו נשתמש במילה הלועזית המוכרת לנו. לא היה חסר הרבה שהפעם אוותר על הסטטוסקופ. היה זה כבר סוף היום, וגם סוף השבוע, צווארי כאב, ופחדתי מהפגישה שעמדה לפני. הפגישה תהיה פסיכולוגית בלבד, ללא צורך להציע אבחנה של מחלה ששימוש בסטטוסקופ יכול לפתור, ובכל זאת תליתי אותו סביב צווארי, כי […]

  • סיפור אישי - The trust fall (חינם)

    סיפור אישי - The trust fall (חינם)

    מריה בודקת את הפנים שלי ולבסוף אומרת “טוב להכיר אותך”. אני מתמחה בנוירולוגיה וכעת עובדת ביחידה לרפואה פליאטיבית.  אני צופה ברופא המחלקה ובכומר ששניהם מכירים היטב את מריה. היא מקבלת את שניהם בסבר פנים יפות. רואים את השיניים העליונות שלה, כולל הרווח בו שן אחת חסרה. באף שלה מונח צינור פלסטי קשיח, ובתוכו עמוד של […]

  • סיפור אישי; מתמחה וגם מטופלת (FREE)

    סיפור אישי; מתמחה וגם מטופלת (FREE)

    אני נכנסת לחדר החולה שלי, מר צ’, בן 64, חייל לשעבר. הוא התקבל למחלקה לפני כמה ימים בעקבות הקאה דמית גדולה. אני חוזרת על משפט זה כל בוקר, אבל האמת היא שזה בכלל לא מתאר את החולה. למדתי יותר פרטים מתוצאות המעבדה שלו, מבדיקות ההדמיה שלו ומהתוצאות הפתולוגיות. אבל להכיר אותו ממש, הכרתי רק בזכות […]

  • סיפור אישי; עזרה בבית (FREE)

    סיפור אישי; עזרה בבית (FREE)

    “לאימא שלך אין עוזרת בית כי היא ניתקה את שיחת הטלפון אתנו.” “מה? באמת?” שאלתי בתדהמה.   “כך רשום אצלי בדיוק”. ברפואה, אם זה רשום, הרי זו האמת. אני מאדימה מרוב מבוכה, אבל כרופאה מעוצבנת קצת, אין לי זמן להתווכח. אני פונה לאימא ושואלת: “אימא, האם זה נכון שניתקת את השיחה עם העובדת הסוציאלית מהעירייה?”  “לא […]

  • סיפור אישי - בבקשה אל תשמרו עליי (FREE)

    סיפור אישי - בבקשה אל תשמרו עליי (FREE)

    “אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך כל כך” – הודעה זו השאירה סבתא לולו  (Lolo)  שלי  בטלפון אתמול בערב, לפני שניסתה להתאבד.  למחרת, בבוקר יום ראשון בהיר בשנת 2018, קיבלתי שיחה ממספר טלפון שלא הכרתי. “מצאו את הסבתא שלך ללא הכרה”. הדוברת הזדהתה כעוזרת לרופא במקרי חירום. אני הרופא היחיד במשפחה ולכן מיהרתי לשדה התעופה […]

  • סיפור אישי; קיסר הקיסרות (חינם)

    סיפור אישי; קיסר הקיסרות (חינם)

    סתיו 1985. אורות הפרוזדור סנוורו אותי כאשר יצאתי מהמחלקה וריח שתן היה באוויר. הרגשתי נפוחה. הרגשת נימול מתחת לעור, והעור יבש וסדוק. טיפת זיעה נוטפת מעל חולצתי. העיניים שלי בוערות. אף לא הייתי כל כך צמאה, ואף פעם גם לא הושפלתי כמו היום. מנהל המחלקה, מחלקת פנימית ב’, כעס עלי בפני כל משתתפי הביקור, על […]

  • סיפור אישי - הדברים הקטנים (FREE)

    סיפור אישי - הדברים הקטנים (FREE)

    “מאחר שספירת הלויקוציטים הגיעה לרמה מעל אלף, אינך לוקה עוד בנויטרופניה ואינך בסיכון לזיהום רציני. נוכל להפסיק מתן תרופות אנטיביוטיות,” הסברתי באיטיות אבל בהתרגשות לאדון מ’, אדם בגיל העמידה ששכב במחלקה כבר חודש ימים לאחר השתלת תאי גזע  כחלק מהטיפול למחלת הלויקמיה שלו. לאחר ההשתלה הוא לקה בזיהום מפחיד שדרש אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. “זהו סימן […]

  • סיפור אישי; טעם התקווה (FREE)

    סיפור אישי; טעם התקווה (FREE)

    החזקתי את המזרק בידי, שאלתי את עצמי אם יש לי כל מה שדרוש לפעולה: תחבושת, צמר גפן ומתקן לפסולת. וחשוב מכול, האם אדע לפתוח את כיסוי המחט שהוא כנראה מסוג חדש.  דחפתי את המחט דרך העור והזרקתי. כאשר הוצאתי את המחט אמרתי לעצמי: הזריקה הראשונה  שנתתי במרכז הכינוסים, בו התנדבתי לחסן נגד מחלת הקורונה, הצליחה. […]