טיפול חדש עבור ילדים עם אכונדרופלזיה:- אנאלוג ל- C-type natriuretic peptide

אכונדרופלזיה הינה הצורה הכי שכיחה של קומה נמוכה לא פרופוציונלית עם שכיחות של 1

ל – 25,000  לידות חי. המחלה היא תוצאה של מוטציה אוטוסומלית, דומיננטית בקולטן לגורם גדילה של פיברובלסטים מספר 3 , כתוצאה מכך יש דיכוי באוסיפיקציה בתוך תאי הסחוס.  סימני המחלה הבולטים הם קומה נמוכה מלווה בהתקצרות של הגפיים ומאקרוצפליה (macrocephaly). סיבוכי המחלה כוללים הידרוצפלוס, היפוטוניה, כאבי גב וכאבי רגליים, כבדות שמיעה ועיכוב בהתפתחות השפה. הגדלת השקדים עלול להכביד  על הנשימה בלילה obstructive sleep apnea  — ומצוקה נשימתית. היצרות ברמה של ה- foramen magnum   ולחץ  על ה medulla  עלולים ליצור מצב של דום נשימה מרכזית ומעלים את הסיכון למוות פתאומי. אכונדרופלזיה מלווה בהאטה אופיינית באבני דרך ההתפתחויות, הגבלות בתפקוד היום-יומי כאבים כרוניים וירידה באיכות החיים. כל אלה מהווים אתגרים פסיכו-סוציאליים. התמותה מוגברת בין השנה הראשונה לרביעית ובעשור הרביעי והחמישי לחיים.

עד כה לא אושר שום טיפול תרופתי למחלה מלבד הורמון הגדילה, אשר קיבל אישור במדינת יפן בלבד.  השיפור בעלייה בגובה בקרב ילדים עם אכונדרופלזיה המטופלים בהורמון גדילה מתרחש בעיקר בשנתיים הראשונות. סקר של קבוצת ילדים לטווח ארוך, אשר טופלה בהורמון גדילה לתקופה ממוצעת של 10 שנים גילה שבנים הוסיפו לגובהם הצפוי 3.5 ס”מ בממוצע ובנות 2.8 ס”מ. לא ידוע אם טיפול בהורמון גדילה מתקן את חוסר הפרופורציה במבנה הגוף ומה הן תופעות הלוואי הלא רצויות. ניתוחים להארכת הגפיים משפרים את הגובה של החולה אבל לא מונע סיבוכים. יש המתנגדים לטיפולים האורתופדים מפאת הסיבוכים הרבים.

C-type natriuretic peptide   וכמו כן הקולטן שלו, הם גירויים חזקים לאוסיפיקציה או התגרמות בסחוס של השלד. מוטציה בגנים לפפטיד זה בקרב עכברים גורם לעוברים הפרעה חמורה בגדילה כתוצאה מדיכוי ההתגרמות בסחוס. מנגד, פעילות יתר בגן מתבטאת בגדילה מופרזת עקב התגרמות יתר בסחוס. אכונדרופלזיה בעכברים אפשר לתקן באמצעות הזלפה תוך- ורידית ממושכת של הפפטיד החסר. לכן נראה שיש סיכוי לטיפול מוצלח דומה בילדים הלוקים באכונדרופלזיה.

התרופה vasoritide  היא אנלוג של recombinant C- type natriuretic peptide   עם אורך חיים גדול יותר מאשר הפפטיד האנדוגני ולכן עדיפה למטרות טיפול. זריקה תת-עורית אחת כל יום בעכברים ובקופים מעודדת גדילה של העצמות ומתקנת את האכונדרופלזיה של העכברים.

לפנינו תוצאות טיפול שלב 2 עם vasoritide  לילדים עם אכונדרופלזיה כדי לגלות את המינון המיטבי בעבור חולים אלה.

במחקר נכללו 35 ילדים בני חמש עד ארבע עשרה.  הילדים התחלקו לארבע קבוצות שכל אחת מהן קיבלה מינון שונה של התרופה. קבוצה 1 קיבלה מנה יומית של 2.5 מיקרוגרם לכל ק”ג משקל גוף, במנה תת-עורית פעם ביום. הקבוצה השנייה קיבלה 7.5 מיקרוגר’/ק”ג משקל גוף ליום, הקבוצה השלישית קיבלה 15 מיקרוגר’/לק”ג ליום והרביעית 30 מיקרוגר’ /לק”ג   ליום .

כעבור ששה חודשים המינון בקבוצה מס’ 1 הועלה ל 7.5 מיקרוג”ם/ק”ג ליום ואחר כך ל- 15 מיקרוגר’/ק”ג ליום, בקבוצה השנייה המינון הועלה ל 15 מיקרוגר’ /ק”ג ליום ובקבוצות 3 ו- 4 המינון לא השתנה. התוצאות נבדקו כעבור מעקב של 24 חודשים.

מהתוצאות עולה שתופעות לוואי נרשמו בכל המטופלים. תופעות לוואי חמורות הופיעו בארבעה חולים. הטיפול הופסק בשישה חולים. בששת החודשים הראשונים לטיפול נמצאה עלייה בקצב הגדילה במינון עד 15 מיקרוג”ם/ק”ג ליום. בקרב חולים אשר קיבלו 30 מיקרוגר’/ק”ג ליום השיפור בעלייה בגובה נמשך 42 חודשים.

החוקרים כותבים ומסכמים  שטיפול ב-  vasoritide  תת-עורי פעם ביום לחולי אכונדרופלזיה היה מלווה בפרופיל של תופעות לוואי ברוב המקרים. הטיפול היה מלווה בעלייה בגובה לאורך השנה לתקופה של 42 חודשים.

המאמר הופיע בכתב  העת  New England Journal of Medicine  מיום 4 ביולי 2019

C-type natriuretic  peptide analogue therapy in children with achondroplasia, Savarirayan R and others, N Engl J Med 2019;381:25

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים