משפחה

בקיצור נמרץ; תקציר המאמרים המובילים במחצית השנייה של פברואר 2022 (CME)

טיפול הורמונאלי למנופאוזה: מדוע אין מקום לפחד עוד מהסיכון לסרטן שד ?

(Climacteric)

במאמר סקירה שפורסם בכתב העת Climacteric מומחים דנים בנושא הטיפול ההורמונלי לאחר-מנופאוזה והסיבות שבגינן אין מקום לחשוש מפני הסיכון לסרטן שד כאשר שוקלים טיפול זה.

המומחים מסבירים כי מבחינה היסטורית, הקשר בין טיפול הורמונאלי חליפי ובין סרטן שד עורר מחלוקת רבה בכל הנוגע לטיפול ההורמונאלי לאחר מנופאוזה. החשש מפני התפתחות סרטן שד מהווה את הסיבה העיקרית שבגינה חלק גדול מהמטופלות ומהרופאים חוששים מפני מתן טיפול הורמונאלי חליפי. החשש נוגע לטיפול הורמונאלי הכולל אסטרוגן-פרוגסטרון מאחר שטיפול באסטרוגן בלבד אינו מלווה בסיכון מוגבר או אף מספק הגנה מפני סרטן שד.

הכותבים בחנו את אופן הערכת הסיכון לסרטן שד עם טיפול הורמונאלי חליפי באסטרוגן ופרוגסטרון במחקרים הגדולים שנערכו משנת 2002. הם ניסו לבחון את הקשר בין הטיפול לבין הסיכון לממאירות בהקשר המתאים בתקווה כי הדבר יקל על הרופאים ועל הנשים להבין טוב יותר את הסיכון הכרוך בטיפול זה ויביא לקבלת החלטות בצורה מושכלת יותר בנוגע לטיפול הורמונאלי חליפי.

הסקירה זיהתה חמש סיבות שבגינן רופאים ונשים לאחר-מנופאוזה אינם צריכים עוד לחשוש מפני הסיכון לסרטן שד בעקבות טיפול הורמונאלי חליפי במשלב אסטרוגן-פרוגסטרון:

1.      מקרים של סרטן שד על-רקע טיפול הורמונאלי חליפי באסטרוגן-פרוגסטרון הם נדירים מאחר והסיכון באמת נמוך.

2.      בכדי להציג את הסיכון הצפוי לסרטן שד תחת טיפול באסטרוגן-פרוגסטרון בפרספקטיבה מסבירים המחברים כי שימוש יומי לאורך 5 שנים צפוי להעלות הסיכון למקרה אחד עבור 50 מטופלות כך שבהשוואה לנשים שאינן מקבלות משלב של אסטרוגן-פרוגסטרון  מס’ המקרים לאורך 5 שנות שימוש יומי יעלה מ-3 ל-4.    

3.      גורמי סיכון הפיכים ברמת אורחות החיים, ללא טיפול הורמונאלי, הם גורמי הסיכון החשובים באמת לסרטן שד.

4.      בנשים שפיתחו סרטן שד תחת טיפול הורמונאלי במשלב אסטרוגן-פרוגסטרון שיעורי התמותה עקב סרטן שד היו נמוכים יותר.

5.      הימנעות מטיפול הורמונאלי חליפי במקרים בהם יש התוויה לטיפול עלולה לסכן את הנשים.

הכותבים מבהירים כי ההחלטה להמליץ או לא להמליץ על טיפול הורמונאלי חליפי הינה סוגיה רבת-ממדים. חשוב לקחת בחשבון את דרגת הסיכון ולשקול בנוסף גורמים אחרים העשויים להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות. יש להציג את הדברים בצורה ברורה לנשים אשר בסופו של דבר יצטרכו לקבל את ההחלטה אם לבחור בטיפול הורמונאלי חליפי או לא. עם זה, החלטה מושכלת של המטופלת דורשת ייעוץ הולם מצד הרופא המטפל.

Climacteric, Feb 11, 2022

שילוב תרופות נוגדות-דיכאון עשוי להיות עדיף על טיפול מונותרפי (JAMA Psychiatry)

טיפול משולב בנוגדי-דיכאון עשוי להיות בטוח ויעיל בחולים עם דיכאון אשר לא הגיבו לטיפול מונותרפי. כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.

החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים להשוואת משלבים של שתי תרופות נוגדות-דיכאון עם טיפול מונותרפי בנוגדי-דיכאון במבוגרים עם דיכאון אשר לא הגיבו לטיפול מונותרפי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי משלבים של נוגדי-דיכאון ניתנים לעיתים קרובות לחולים עם דיכאון חד, אך מחקרים הצביעו על תוצאות סותרות. כעת הם ביקשו להשלים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה להערכת היעילות והסבילות של טיפול משולב. בצורה נפרדת בחנו החוקרים משלבים הכוללים אנטגוניסטים לאוטו-רצפטור α פרה-סינפטי או Bupropion.

חיפוש במאגרי MEDLINE, Embase, PsycINFO ו-Cochrane Central Register of Controlled Trials הוביל לזיהוי 39 מחקרים אקראיים ומבוקרים עם 6,751 משתתפים. התוצא העיקרי של המחקר היה הערכת יעילות הטיפול, כפי שנקבע לפי הבדל ממוצע מתוקנן (Standardized Mean Difference); תוצאים משניים כללו תגובה, הפוגה, שינוי במדדי דירוג מתחילת המחקר, מספר הפסקות טיפול ומספר הפסקות טיפול עקב אירועים חריגים.

מהנתונים עולה כי טיפול משולב הוביל לתוצאות טובות יותר באופן מובהק סטטיסטית מטיפול מונותרפי (הבדל ממוצע מתוקנן של 0.31). שילוב מעכב קליטה חוזרת עם אנטגוניסט לאוטו-רצפטור α2 פרה-סינפטי היה עדיף על שילובים אחרים (הבדל ממוצע מתוקן של 0.37).  משלבים עם Bupropion לא היו עדיפים על טיפול מונותרפי (הבדל ממוצע מתוקן של 0.10). מספר הפרישות מהמחקר והפרישות עקב תופעות לוואי לא היה שונה משמעותית בין הטיפולים.

התוצאות נותרו על-כנן לאחר ניתוחים שונים, כולל ניתוחים שהוגבלו למחקרים עם סיכון נמוך להטיות.

במטה-אנליזה זו של מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת משלבי נוגדי-דיכאון אל מול טיפול מונותרפי, משלב נוגדי-דיכאון לווה בתוצאות טובות יותר של הטיפול, אך לא הביא לשיפור שיעור החולים שהפסיקו את הטיפול. ייתכן ויש עדיפות למשלבים הכוללים אנטגוניסט לאוטו-רצפטור α2 פרה-סינפטי ואלו עשויים לשמש כקו-טיפול ראשון במקרים חמורים של דיכאון ובחולים שאינם מגיבים לטיפול.

JAMA Psychiatry, 2022

ירידה מהירה יותר באיכות החיים הבריאותית בגברים לעומת נשים עם מחלת כליות כרונית (Clin J Am Soc Nephrol)

מנתונים שפורסמו בכתב העת Clinical Journal of American Society of Nephrology עולה כי למרות שבנשים מבוגרות עם מחלת כליות כרונית דווח על איכות חיים בריאותית נמוכה יותר בתחילת הדרך, בגברים תועדה ירידה מהירה כמעט כפליים באיכות החיים. עוד עולה מהנתונים כי רמות פוספט גבוהות, רמות המוגלובין נמוכות ואבחנה של סוכרת היו בקורלציה עם תפקוד גופני ונפשי גרוע יותר בגברים.

ברקע למחקר החוקרים מסבירים כי ההשפעה של מין על איכות החיים הבריאותית של חולים עם מחלת כליות כרונית עדיין אינה ידועה. כעת הם בחנו את ההבדלים באיכות החיים הבריאותית בין גברים ונשים בגיל מתקדם עם מחלת כליות כרונית בשלב מתקדם. 

מחקר העוקבה הפרוספקטיבי כלל חולים עם מחלת כליות כרונית וקצב פינוי גלומרולארי נמוך מ-20 מ”ל/דקה. כל המשתתפים היו בני 65 שנים ומעלה ולא היו תחת טיפולי דיאליזה. שאלון 36-Item Short Form Survey שימש להערכת איכות החיים הבריאותית במרווחים של 3 ו-6 חודשים בין אפריל 2012 ועד ספטמבר 2020, כולל סיכום מדדי PCS (Physical Component Summary) ו-(MCS (Mental Component Summary.

מדגם המחקר כלל 5,345 מדדי איכות חיים בריאותית ב-1,421 משתתפים. בתחילת המחקר, בנשים תועדו מדדי PCS (42 לעומת 55, בהתאמה) ו-MCS (60 לעומת 69, בהתאמה) שהיו נמוכים יותר משמעותית, בהשוואה לגברים. עם זאת, במהלך המעקב, מדדי PCS ו-MCS ירדו בקצב מהיר כפליים בגברים (PCS: ירידה של 2.5 נקודות בשנה; MCS: קצב של 2.7 נקודות בשנה) בהשוואה לנשים (PCS: קצב של 1.1 נקודות בשנה; MCS: קצב של 1.6 בשנה).  ההבדל הנ”ל נחלש מעט לאחר תקנון למשתנים חשובים, בעיקר ירידת קצב פינוי גלומרולארי.

מהנתונים עולה כי רמות פוספט גבוהות בדם, ריכוז המוגלובין נמוך יותר ונוכחות אבחנה קודמת של סוכרת נקשרו כולם עם מדדי PCS ו-MCS נמוכים יותר בגברים, אך היקף הקשר היה קטן יותר בנשים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב גברים ונשים בגיל מבוגר ועם מחלת כליות כרונית מתקדמת, בנשים תועדו מדדי איכות חיים בריאותית גרועים יותר בתחילת הדרך, אך בגברים קצב ההידרדרות באיכות החיים הבריאותית מהיר יותר משמעותית.

Clin J Am Soc Nephrol. 2022

לידיעה ב-Healio

מחקרים חדשים מציעים סיבה וטיפול בתסמונת פוסט קורונה (ECCMID & ACC conference)

שני מחקרים שיוצגו בקונגרס האירופי למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות (ECCMID), מצביעים על כך שמספר תסמינים מתמשכים של COVID-19 עשויים להיות קשורים להשפעה של SARS-CoV-2 על עצב הוואגוס ושהשימוש בלחץ נגדי חיצוני משופר  Enhanced External Counter Pulsation) EECP) – המגביר את זרימת הדם – יכול לשפר חלק מהתסמינים הללו.

מחברי המחקר הראשון מסבירים, כי זיהום SARS-CoV-2 עלול להוביל לתסמיני COVID ארוכים כגון דיספוניה, דיספאגיה, סחרחורת, טכיקרדיה, אורתוסטטיזם ושלשולים. במחקר התצפיתי, החוקרים העריכו את ההיבטים המורפולוגיים והתפקודיים של עצב הוואגוס ב-348 חולים שאובחנו כסובלים מ-COVID ממארס עד יוני 2021. מתוך 348, ל-228 (66%) היה לפחות סימפטום אחד הניתן לייחוס לתפקוד לקוי של עצב הוואגוס (VND  (VAGUS NERVE DISORDER. המחקר המתמשך כלל את 22 המשתתפים הראשונים שזוהו כבעלי לפחות סימפטום VND אחד, 91% מהם היו נשים, והגיל החציוני היה 44 שנים.

התסמינים השכיחים ביותר של VND היו שלשול (73%), טכיקרדיה (59%), סחרחורת, דיספאגיה ודיספוניה (45% כל אחד) ואורתוסטטיזם (14%). ל-19 מתוך 22 משתתפים (86%) היו שלושה תסמיני VND או יותר עם משך חציוני של 14 חודשים. בדיקת אולטרסאונד העלתה שב-6 משתתפים (27%) היו שינויים בעצב הוואגוס בצוואר, כולל עיבוי העצב והגברת אקוגניות, מה שמעיד על שינויים דלקתיים קלים. אולטרסאונד בית חזה הראה עקומות סרעפת שטוחות, המעידות על נשימה לא תקינה, ב-10 משתתפים (46%). 13 מתוך 18 מטופלים (72%) סבלו מדיספגיה.

השני הוא מחקר רטרוספקטיבי שיוצג השבוע במפגש הווירטואלי של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה (ACC), מדענים העריכו את השפעת הטיפול ב-EECP ב-50 משתתפים שהחלימו מ-COVID-19.

ה- EECP משתמש בשרוולים פנאומטיים מתכווצים על השוקיים והירכיים כדי לספק דם עשיר בחמצן לשריר הלב, למוח ולשאר הגוף.

כל טיפול נמשך שעה אחת, והמטופלים עשויים לעבור עד 35 טיפולים במשך 7 שבועות. כל המטופלים מילאו את שאלון אנגינה של סיאטל (SAQ7) ,PROMIS scale,  Rose Dyspnea Scale (RDS), וביצעו מבחן הליכה של 6 דקות (6MWT –  mini walk test) לפני ואחרי שהם השלימו 15 עד 35 שעות של טיפול EECP.

הניתוח הראה שיפורים מובהקים סטטיסטית בכל התחומים שהוערכו.

לכתבה ב-CIDRAP

נוגדנים כנגד נגיף הקורונה נותרים בחלב אם עד חצי שנה לאחר החיסון (Pediatrics) 

במאמר שפורסם בכתב העת Pediatrics חוקרים מדווחים על תוצאות מחקר חדש. עולה מהן כי נוגדנים ספציפיים כנגד נגיף הקורונה נותרים בחלב אם לתינוקות יונקים למשך עד שישה חודשים. יתרה מזאת, גם בתרומת חלב מאימהות מחוסנות עדיין קיימים נוגדנים והגנה מפני הנגיף.

ברקע למחקר החוקרים מסבירים כי נוגדנים ספציפיים כנגד נגיף הקורונה זוהו בחלב אם לאורך עד שישה שבועות לאחר חיסון כנגד נגיף הקורונה. כעת הם ביקשו לבחון נוגדנים ספציפיים כנגד הנגיף, פעילות כנגד הנגיף, השפעת פסטור והגנה לאורך שישה חודשים לאחר החיסון.

המחקר הפרוספקטיבי כלל 30 נשים הרות או מיניקות. נוגדנים כנגד נגיף הקורונה ופעילות מגנה נבחנו באמצעות בדיקות ELISA תוך השוואת המצב לפני החיסון, לאחר חודש, שלושה חודשים ושישה חודשים מהחיסון וכן לאחר הליכי פסטור.

מהנתונים עולה כי שיא רמות נוגדני IgG כנגד נגיף הקורונה בחלב אם תועד חודש לאחר החיסון ונותר מעל לרמות טרם החיסון למשך לפחות שישה חודשים (p=0.005). נוגדני IgA ספציפיים כנגד הנגיף זוהו לאחר חודש ושלושה חודשים, אך נעלמו לאחר שישה חודשים, בהשוואה לרמות בתחילת המחקר.

נראה כי יש קורלציה בין רמות נוגדני IgG ו-IgA בחלב אם ובין רמות נוגדני IgG בסרום באותה נקודת זמן: פעילות מגינה תועדה ב-83.3%, 70.4% ו-25.0% מדגימות חלב לאחר חודש, שלושה חודשים ושישה חודשים מהחיסון. הפעילות המגנה עמדה בקורלציה הבולטת ביותר עם נוגדני IgG ספציפיים כנגד נגיף הקורונה. דגימות לפני ואחרי פסטור הדגימו רמות נוגדני IgG ופעילות מגנה דומה, אך רמות נמוכות יותר של IgM ו-IgA לאחר פסטור.

 ממצאי המחקר מעידים אם כן כי חיסון כנגד קורונה הוביל לתגובת נוגדנים ספציפית כנגד הנגיף בחלב אם אשר נותרה למשך לפחות שישה חודשים ועמדה בקורלציה עם פעילות כנגד הנגיף אשר לא פחתה משמעותית לאחר פסטור.

Pediatrics, 2022

מחקר חדש מדגים סיכונים קרדיו-וסקולריים שנה לאחר מחלת קורונה (Nature Medicine)

מטופלים שחלו ב-COVID-19 הם בעלי סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם בתקופה של 12 חודשים לאחר המחלה. סיכון זה הינו משמעותי ומשתרע על מגוון רחב של הפרעות קרדיו-וסקולריות. כך עולה ממחקר שפורסם ב-Nature Medicine. שיעורי התחלואה עלו בקרב מבוגרים צעירים יותר, שאינם מעשנים, לבנים ושחורים, גברים ונשים.

למרות ששיעור התוצאים הקרדיו-וסקולריים עלה עם חומרת הזיהום החריף, הסיכון ניכר גם אצל אלה שמעולם לא נזקקו לאשפוז, קבוצה המייצגת את רוב החולים עם COVID-19. לצורך המחקר, החוקרים השתמשו במאגרי מידע כדי לבנות קבוצה של 153,760 חיילים משוחררים שהיו בחיים 30 יום לאחר שנדבקו ב-COVID-19 בין -1 במרס 2020 וינואר 2021. הם הושוו לקבוצה עכשווית של 5.6 מיליון חיילים משוחררים ללא עדות לזיהום ב-SARS-CoV-2 וקבוצה נוספת של 5.8 מיליון חיילים משוחררים בשנת 2017 לפני המגיפה. חציון תקופת המעקב היה 347 ימים.

הסיכון לאירוע קרדיו-וסקולרי חמור, הכולל אוטם שריר הלב, שבץ מוחי ותמותה מכל הסיבות, היה גבוה ב-4% באנשים שנדבקו ב-COVID-19 בהשוואה לאלה שלא. בהשוואה לקבוצת הביקורת העכשווית, לאנשים שלקו ב-COVID-19 היה סיכון מוגבר לאחר שנה בעבור התוצאות הקרדיווסקולריות הבאות: שבץ: HR1.52 hazard ratio , התקף איסכמי חולף: HR 1.49, הפרעות קצב: HR 1.69, מחלת לב איסכמית: HR 1.66, אי ספיקת לב: HR 1.72, קרדיומיופתיה לא-איסכמית: HR 1.62, תסחיף ריאתי: HR 2.93, פקקת ורידים עמוקים: HR 2.09, פריקרדיטיס: HR 1.85, ודלקת שריר הלב: HR 5.38.

לפי מחבר הדו”ח, המחלה עשויה להמשיך ולהשפיע גם בטווח הארוך על חייהם של המחלימים. המחברים ציינו שהמשתתפים היו בעיקר גברים, ולא ניתן להקיש מהממצאים על ההשפעה בנשים.

לכתבה ב-Medscape

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים