משפחה

טיפול אקסוגני בהורמון בלוטת התריס עלול להעלות סיכון קרדיווסקולרי (JAMA Network Open)

תירואיד בלוטת התריס

מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

מחקר חדש שפורסם ב- JAMA Network Openשם דגש על חשיבות ההימנעות מהיפרתירואידיזם והיפותירואידיזם אקסוגני כדי להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי ואת המוות בקרב מטופלים המקבלים טיפול בהורמון בלוטת התריס.

למרות שההנחיות של איגוד בלוטת התריס האמריקאי (ATA) ממליצות לשמור על רמות הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) בטווח התקין במהלך הטיפול, המשימה אינה פשוטה. במחקר קודם שערכו החוקרים, הם הראו שטיפול משמעותי בהורמון בלוטת התריס אקסוגני הוא גורם סיכון הניתן לשינוי לפרפור פרוזדורים ולשבץ מוחי. עם זאת, הקשר עם לתמותה קרדיווסקולרית טרם נחקר.

במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו את השאלה בקבוצה גדולה, רטרוספקטיבית של 705,307 מבוגרים שטופלו בהורמון בלוטת התריס בין ה-1 בינואר 2004 ל-31 בדצמבר 2017 בעלי מעקב חציוני של 4 שנים. הם חקרו את התפקידים של TSH כמו גם רמות תירוקסין חופשי (FT4) בקרב 701,929 מבוגרים בקבוצה עם נתונים על TSH ו-373,981 חולים עם מדידות FT4, כאשר הגיל הממוצע של המשתתפים היה 67 שנים ו-88.7% היו גברים. במהלך המחקר, 10.8% מהחולים (75,963) מתו מסיבות קרדיווסקולריות.

בהשוואה לחולים עם רמות תקינות של בלוטת התריס, לאלו עם יתר פעילות בלוטת התריס אקסוגנית הקשורה לטיפול בהורמון בלוטת התריס היה סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולרית, במיוחד כאשר רמות TSH היו מתחת ל-0.1 mIU/L (AHR, 1.39) וכאשר רמות FT4 היו מעל 1.9 ng/dL (AHR, 1.29), ללא תלות בגורמים הכוללים גיל, מין וגורמי סיכון קרדיווסקולריים מסורתיים, כולל יתר לחץ דם, עישון ומחלות לב וכלי דם קודמות או הפרעות קצב. בנוסף, הסיכון המוגבר לתמותה קרדיווסקולרית נצפה עם תת פעילות אקסוגנית של בלוטת התריס, במיוחד בקרב אלו עם רמות TSH מעל 20 mIU/L (AHR 2.67) ורמות FT4 מתחת ל-0.7 ng/dL (AHR 1.56), לאחר התאמה רב-משתנית. יש לציין כי הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית היה תלוי מינון, כאשר הסיכון גדל בהדרגה עם רמות ה-TSH הנמוכות והגבוהות יותר, בהשוואה לרמות רגילות.

לכתבה ב-Medscape

למאמר ב-JAMA Network Open

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים