משפחה

היפרפאראתירואידיזם נורמוקלצמי שנה לאחר השתלת כליה מלוות בסיכון מוגבר לאובדן השתל (BMC Nephrol)

מנתונים שפורסמו בכתב העת BMC Nephrology עולה כי היפרפאראתירואידיזם עם ערכי סידן תקינים בדם שנה לאחר השתלת כליה מהווה גורם סיכון בלתי-תלוי לאובדן השתל.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין רמות PTH (Parathyroid Hormone) מוגברות עם ערכי סידן גבוהים בדם ובין תוצאות גרועות יותר לאחר השתלת כליה. עם זאת, ההשלכות הקליניות של היפרפאראתירואידיזם נורמוקלצמי לאחר השתלת כליה אינן ידועות.

במחק הרטרוספקטיבי הנוכחי נכללו חולים עם ערכי סידן תקינים בדם, אשר עברו השתלת כליה בין 2000 עד 2016, ללא היסטוריה של ניתוח לכריתת פאראתירואיד. אלו שאיבדו את השתל בתוך שנה מההשתלה הוצאו מהמחקר. רמות סידן תקינות הוגדרו בנוכחות רמות סידן בדם בטווח 8.5-10.5 מ”ג/ד”ל, בעוד שהיפרפאראתירואידיזם הוגדר בנוכחות רמות PTH של מעל 80 פיקוגרם/מ”ל. החולים סווגו לשתי קבוצות על-פי נוכחות היפרפאראתירואידיזם שנה לאחר השתלת כליה.

התוצא העיקרי של המחקר היה הסיכון לאובדן השתל.

מבין 892 חולים, ב-493 חולים לא הייתה עדות להיפרפאראתירואידיזם ו-399 אובחנו עם היפרפאראתירואידיזם נורמוקלצמי. 95 חולים איבדו את השתל שלהם והשיעורים המתוקנים לתמותה של הישרדות השתל היו נמוכים יותר משמעותית בקרב חולים עם היפרפאראתירואידיזם נורמוקלצמי, בהשוואה לחולים ללא היפרפאראתירואידיזם (96.7% לעומת 99.6% לאחר חמש שנים, בהתאמה, p<0.001). ניתוח סטטיסטי הראה כי היפרפאראתירואידיזם נורמוקלצמי הינו גורם סיכון בלתי-תלוי לאובדן השתל (P=0.002, יחס סיכון של 1.94, רווח בר-סמך 95% של 1.27-2.98).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קשר בין רמות PTH גבוהות שנה לאחר השתלת כליה ובין סיכון מוגבר לאובדן השתל. נתונים אלו עשויים להעיד כי התערבות מוקדמת במקרים של רמות PTH מוגברות עשויה לשפר את תוצאות השתל, גם בהעדר היפרקלצמיה ברורה.

BMC Nephrol. 2022 Jun 17;23(1):212

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים