במאמר שפורסם בכתב העת ESC Heart Failure מדווחים חוקרים על עדויות עולם-אמיתי התומכות ביעילות Patiromer להפחתת ושמירת ערכי אשלגן בדם בחולים עם אי-ספיקת לב. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של הטיפול כללו היפומגנזמיה והפרעות במערכת העיכול.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפרקלמיה הינה הפרעה אלקטרוליטרית נפוצה בחולי אי-ספיקת לב, זאת על-רקע הפרעה בתפקוד הכלייתי ומשנית לטיפולים התרופתיים. הפרעה זו מגבילה את טיב הטיפול התרופתי ועל-כן עשויה להשפיע על הפרוגנוזה של החולים. סופחי אשלגן חדשים מסייעים באיזון היפרקלמיה ומאפשרים טיפול תרופתי טוב יותר בחולי אי-ספיקת לב.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל את כל החולים האמבולטוריים עם אי-ספיקת לב והיפרקלמיה אשר טופלו ב- Patiromer בהתאם להמלצות העדכניות. הם בחנו את המדדים לפני התחלת הטיפול ולאחר 7, 30 ו-90 ימים, כמו גם אירועים חריגים משנית לטיפול התרופתי ואופטימיזציה של הטיפול התרופתי לאי-ספיקת לב.
מדגם המחקר כלל 74 חולים (71.6% גברים, גיל ממוצע של 70.8 שנים). מבין אלו, ב-67 חולים (90.5%) תועדה היפרקלמיה במהלך השנה האחרונה. ב-40 חולים (54.1%) הופחת המינון של מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-0אלדוסטרון או אנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים ו-27 חולים (36.5%) הפסיקו את הטיפול באלו בשל היפרקלמיה.
ריכוז אשלגן התחלתי עמד על 5.5 מא”ק/ליטר עם ירידה משמעותית לאחר 7 ימים ל-4.9 מא”ק/ליטר, אשר נשמרה לאחר 90 ימים עם ממוצע של 4.9 מא”ק/ליטר. לא תועדו הפרעות אלקטרוליטריות אחרות, עם שיפור קל בתפקוד הכלייתי (עליית קצב פינוי גלומרולארי מ-39.6 מ”ל/דקה ל-42.7 מ”ל/דקה (p=0.005).
אירועים חריגים דווחו ב-33.9% מהחולים, כאשר האירועים הנפוצים כללו היפומגנזמיה (16.3%), הפרעות במערכת העיכול (14.9%) והיפרקלמיה (2.8%). הפסקת הטיפול ב- Patiromer לא הייתה נפוצה ותועדה ב-12.2% מהחולים כאשר בשני שליש מהמקרים הסיבה להפסקת הטיפול הייתה הפרעה גסטרואינטסטינאלית.
החוקרים מדווחים כי 9 חולים (12.2%) החלו טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ו-15 חולים (20.3%) החלו טיפול באנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים במהלך המעקב. 45 חולים (60.8%) העלו את מינון הטיפול בתרופות אלו, עם הגעה ליעד המטרה ב-5.4% ו-10.8% מהחולים, בהתאמה.
לאחר 90 ימים, ערכי NT-proBNP ירדו מ-2509.5 פיקוגרם/מ”ל ל-1396 פיקוגרם/מ”ל (p=0.003), אך הירידה תועדה רק באלו בהם בוצעה אופטימיזציה של הטיפול התרופתי לאי-ספיקת לב. מדד תפקודי לפי סיווג NYHA השתפר ב-7.5% מהחולים בלבד, מקביל חולים בהם בוצעה אופטימיזציה של הטיפול לאי-ספקת לב.
בהשוואה לשלושת החודשים שקדמו לטיפול ב- Patiromer, שיעור האשפוזים ירד מ-28.4% ל-10.9% (p<0.01) ושיעור הביקורים בחדרי מיון ירד מ-18.9% ל-5.4% (p<0.01).
ממצאים אלו תומכים ביעילות ובטיחות Patiromer בתנאי עולם-אמיתי להפחתת ושמירה על ערכי אשלגן בדם בחולי אי-ספיקת לב. הטיפול מסייע באופטימיזציה של הטיפול התרופתי, הגדלת שיעור החולים המטופלים במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ואנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים במינוני המטרה. בתום המעקב, תועדה ירידה רמות פפטידים נטריאורטיים ובביקורים לבתי חולים, רמז ליתרונות שיפור הטיפול התרופתי באי-ספיקת לב.
הערת מערכת:
אתם מוזמנים לפודקאסט בנושא עם ד”ר טוביה בן גל וד”ר בן אברהם במסגרת קצר קולע ממוקד – סוגיות בניהול אי ספיקת לב
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!