משפחה

היארעות מוגברת של מחלת השימוטו באזורים עם חסר סלניום (J Clin Endocrinol Metab)

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי היארעות גבוהה יותר של נוגדנים כנגד Thyroid Peroxidase (TPO) באזורים עם אספקה נמוכה של סלניום.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות של רמות נמוכות של סלניום במסגרת מחקר עוקבה פרוספקטיבי בין השנים 2013 עד 2019, עם הערכת נוגדנים עצמיים כנגד TPO והיארעות מחלת השימוטו במחוז בסין עם צריכת סלניום נמוכה, לעומת מחוז שכן עם צריכה גבוהה יותר של סלניום.

מדגם המחקר כלל 1,254 משתתפים, אשר סיפקו דגימות דם ורידי, ציפורניים ודגימות שתן להערכת תפקוד בלוטת התריס, נוגדנים כנגד TPO, רמות סלניום בדם ויוד בשתן. אבחנה של מחלת השימוטו התבססה על רמות TSH מוגברות, נוכחות נוגדנים כנגד TPO ומאפיינים באולטרה-סאונד. חסר סלניום נקבע בנוכחות ריכוז בדם של מתחת ל-80 מק”ג/ליטר.

החוקרים מדווחים כי שיעורי חסר סלניום עמדו על 46.2% מהמשתתפים ממחוז עם צריכה הולמת של סלניום ועל 89.7% מאלו ממחוז עם צריכה מעטה של סלניום. ריכוזי סלניום בציפורניים היו שונים באופן משמעותי לפי אזור המגורים (678.7 לעומת 364.3 מק”ג/ק”ג, p<0.001).

שיעורי אבחנה חדשה של השימוטו היו נמוכים יותר במחוז עם צריכה הולמת של סלניום, בהשוואה למחוז עם צריכה מעטה של סלניום (0.09% לעומת 0.31%, P=0.037). שיעורי הופעת נוגדנים כנגד TPO עמדו על 5.6% לעומת 10.2%, בהתאמה.

לאחר שלילת יוד כערפלן אפשרי, החוקרים מצאו כי חסר סלניום הינו גורם סיכון להתפתחות השימוטו ולווה בעליה של פי שלוש בסיכון למחלה האוטואימונית (סיכון יחסי של 3.65, רווח בר-סמך 95% של 1.03-12.90).

ממצאי המחקר תומכים בהשערה כי חסר סלניום תורם להתפתחות מחלת השימוטו וכי מדובר בגורם סיכון הפיך לתת-פעילות של בלוטת התריס.

 

J Clin Endocrinol Metab, July 5, 2022

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה