משפחה

טיפול ב-TNFi בחולי RA ו-IBD עלולים להעלות סיכון להתפתחות פסוריאזיס (JAMA Dermatology)

מחקר עוקבה חדש שפורסם ב-JAMA Dermatology הראה כי לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) או מחלת מעי דלקתית (IBD) הנוטלים מעכב TNF יש סיכון גבוה פי שניים לפתח פסוריאזיס בהשוואה לחולים המקבלים טיפול קונבנציונלי. למרות זאת, המחברים ציינו ל-Medscape שפסוריאזיס הנגרמת על ידי TNFi היא עדיין תופעת לוואי חריגה.

החוקרים ניתחו 109,085 חולים עם RA ו-IBD מהרישום הלאומי של דנמרק בין 1995 ל-2018 ללא אבחנה קודמת של פסוריאזיס, שקיבלו TNFi (20,910 חולים) או טיפולים קונבנציונליים (108,024 חולים) והיו במעקב במשך 5 שנים. הם היו בממוצע בני 50 כשהחלו בטיפול, 62% היו נשים, כאשר 87.8% מהמטופלים בקבוצת TNFi קיבלו טיפול קונבנציונלי קודם ו-1% מהמטופלים בקבוצת הטיפול הקונבנציונלי קיבלו טיפול קודם ב-TNFi. החוקרים העריכו את הסיכון לפתח פסוריאזיס מכל סוג, פסוריאזיס לא פוסטולרית ופסוריאזיס פוסטולרית בשתי הקבוצות. ככלל, 1,471 חולים (1.4%) פיתחו פסוריאזיס מכל סוג; 1,332 סבלו מפסוריאזיס לא פוסטולרית, 127 סבלו מ-palmoplantar pustulosis ו-12 סבלו מפוסטולוזיס כללית.

שיעור ההיארעות של התפתחות פסוריאזיס היה 3.0 לכל 1,000 שנות מטופל (95%CI , 2.9-3.2) עבור מטופלים המקבלים טיפול קונבנציונלי ו-7.8 לכל 1,000 שנות מטופל (CI 95%, 7.5-8.9) עבור מטופלים שקיבלו TNFi. בהשוואה לטיפול קונבנציונלי, הסיכון לפתח פסוריאזיס לא פוסטולרית היה גבוה פי שניים בקרב חולים שקיבלו טיפול ב-TNFi (HR, 2.12; CI 95%, 1.87-2.40; P < .001). הסיכון לפתח פסוריאזיס פוסטולארי היה גבוה פי שישה בקרב אלו שקיבלו TNFi (HR, 6.50; 95% CI, 4.60-9.23; P <.001). החוקרים העריכו כי החשיפה הדרושה לפגיעה בחולה נוסף הייתה 241 שנות מטופל עבור כל סוג פסוריאזיס, 342 שנות מטופל עבור פסוריאזיס לא פוסטולרית ו-909 שנות מטופל עבור פסוריאזיס פוסטולארי, עם הפרש סיכון מוחלט מוערך של 5 לכל 1,000 שנות מטופל.

לכתבה ב-Medscape

למאמר ב-JAMA Dermatology

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים