מחקר שנערך לאחרונה בניו-זילנד מצביע על כך שנטילת קולכיצין במסגרת הטיפול המונע עבור מטופלים עם גאוט, כחלק מתהליך העלאת הטיטרציה של אלופורינול, הכרחית כדי להפחית את הסיכון להתלקחויות המחלה. המחקר הראה כי שימוש בקולכיצין, בהשוואה לפלצבו, הוביל להפחתה בשכיחות ההתלקחויות במהלך ששת החודשים הראשונים לאחר תחילת הטיפול באלפורינול, אך כאשר הקולכיצין והפלצבו הופסקו לאחר 6 חודשים, שכיחות ההתלקחויות עלתה, ולא היה הבדל בין קבוצת הקולכיצין לבין קבוצת הפלצבו לאחר 12 חודשים. החוקרת הראשית, ד”ר ליסה סטמפ, אוניברסיטת אוטאגו, קרייסטצ’רץ’, ניו זילנד, אמרה כי “מחקר זה בוצע כדי לקבוע אם במסגרת העלאת המינון ההדרגתית של אלופורינול, נדרש לשלב טיפול בקולכיצין כדי להשיג רמה רצויה של אוראט”. המחקר פורסם ב- Annals of the Rheumatic Diseases ב-31 באוגוסט, 2023.
המחקר כלל 200 משתתפים עם גאוט שקיבלו קולכיצין 0.5 מ”ג או פלצבו, מדי יום מפברואר 2019 עד דצמבר 2021. כמו כן, בתחילה ניתן טיפול באלופורינול 50 מ”ג למטופלים עם eGFR מתחת ל-60 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר, ו-100 מ”ג למטופלים עםeGFR מעל 60 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר. המינונים הללו הועלו מדי חודש ב-50 מ”ג ליום עבור מטופלים עם eGFR מתחת ל-60 וב-100 מ”ג ליום עבור אלה עםeGFR מעל 60 עד להשגת רמה רצויה של אוראט (<6 מ”ג/ד”ל). לאחר ששת החודשים הראשונים, הטיפול בקולכיצין ופלסבו הופסק, והחוקרים המשיכו לעקוב אחר המטופלים עד לחודש ה-12.
תוצאות המחקר הראו כי בששת החודשים הראשונים למעקב, היו יותר התלקחויות בחודש בקבוצת הפלצבו (0.61) מאשר בקבוצת הקולכיצין (0.35). בעוד ש-22.8% מהמטופלים בקבוצת הקולכיצין חוו התלקחויות בחודש השישי, בחודש שלאחר מכן, לאחר הפסקת התרופה, 41.2% חוו התלקחויות. לעומת זאת, 30.8% מקבוצת הפלצבו חוו התלקחויות בחודש השישי, ובחודש השביעי, 23.5% חוו התלקחויות. העלייה בשכיחות ההתלקחויות בקבוצת הקולכיצין החלה לרדת לאחר החודש התשיעי, כך שבחודש ה-12 למעקב לא נצפה הבדל מובהק סטטיסטי בשכיחות ההתקלחויות בין הקבוצות השונות. סטמפ ציינה כי “לא ברור מה גרם לעלייה בשכיחות ההתלקחויות בקבוצת הקולכיצין”.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!