המטולוגיה

הרפואה בראי ההיסטוריה; ”להקל על סבלה של האנושות” – מורשתה של ד”ר Rebecca Crumpler (מאמר FREE)

עבור רופאים שעבדו במאה התשע?עשרה, משמעות טיפול בילדים חולים הייתה, טיפול בילדים שעומדים למות, אחד אחרי השני. המאבק המאורגן נגד תמותת התינוקות טרם התחיל, כאשר בשנת 1883 ד”ר רבקה קרמפלר כתבה את ספרה A book of Medical Discourses שבו היא מביעה את דעתה שרבים ממקרי מוות של ילדים אפשר היה למנוע.  “אנשים לא רוצים להרגיש, שהמוות הוא תוצאה של הזנחה מצידם,” היא כותבת, וממשיכה, “לכן הם מדברים על מחלות דוגמת consumption, cholera infantum ודיפטריה כאילו הן נשלחו בכוונה על ידי האל במטרה להרוג את התינוקות שלנו.” קרמפלר כותבת: “באשר לי, אין לי ספק שרבות ממחלות הילדים הורגות כל שנה אלפי ילדים על פתח ביתנו, מחלות אותן אפשר למנוע או לפחות לקצר לו הטיפול היה מתחיל בזמן.”

ד”ר רבקה דייוויס לי קרמפלר הקדימה את זמנה. היא הייתה האישה השחורה הראשונה לקבל תואר דוקטור בארצות הברית, סיימה את לימודי הרפואה ב- New  England Female Medical College  בשנת 1864, והייתה הרופאה הראשונה בארצות הברית שפרסמה ספר מקצועי.  אפשר לשמוע ממש את קולה, כאשר קוראים את ספרה בעל שני כרכים. אפשר גם לעמוד מחוץ לביתה ב 67  Joy Street בבוסטון, שם היא גרה ועבדה בקהילה שחורה משגשגת, בבוסטון של המאה התשע?עשרה.

קרמפלר נולדה ב-Delaware בשנת 1831. היא מסבירה שהדודה שגידלה אותה ב- Pennsylvania הייתה מאוד מבוקשת על ידי שכנים עם ילדים חולים. ניסיון זה מאד השפיע על קרמפלר. “מוקדם בחיים היו לי שאיפות לעזור לאחרים במצוקה ולהקל על סבלם”. משנת 1852 ועד 1860 היא עבדה כאחות רחמנייה, בדרך כלל לצידם של רופאים ב-Charleston, Massachusetts, והם המליצו לה ללמוד רפואה בבית הספר לרפואה. חלק  ממורי הפקולטה פקפקו בהתאמה שלה למקצוע, אבל היא למדה רפואה על אפם ועל חמתם, סיימה את לימודיה כעבור 4 שנים וקיבלה את התואר Doctress of Medicine. תיארו אותה כ- Mrs Rebecca Lee, negress. בספרה היא מספרת שאינה שותה אלכוהול, ומזג האוויר של בוסטון לא נוח לה כי הוא “קודר ומשתנה”. ד”ר קרמפלר נסעה לקנדה הבריטית בשנת 1865 ומתארת את עבודתה עם ילדים שם.

לאחר מלחמת האזרחים היא עברה ל-  Richmond, Virginia  כדי לטפל בילדים ממשפחות שלא מזמן שוחררו מתנאי העבדות, שהיה לדבריה “המקום הכי מתאים לעבודה מיסיונרית”.  שם, הודות לעזרתו של הגנרל Brown,  הייתה לה גישה לאוכלוסייה של עניים, ושל חולים נוספים ברמות שונות של האוכלוסייה.

האוכלוסייה השחורה באזור מנתה אז  30,000 נפש. הגנרל אורלנדו בראון (Brown) היה משנה למנהל משרד הפליטים. כמה מפקידי המשרד האמינו כי מקרי האבעבועות השחורות היו תוצאה של “אורח חיים מלוכלך ולא בריא של עבדים לשעבר” או של נטייה אתנית למחלה זו.  קרמפלר האמינה שהאיום הכי גדול לבריאות העבדים לשעבר ולילדיהם הוא חוסר דיור מוגן, חוסר ביגוד מתאים ותזונה לקויה. הודות לרופא שחור שעבד במשרה של הד”ר  קרמפלר שנים רבות לאחר מותה, היא קבלה בשנת 2019 את ההכרה שלה הייתה ראויה,  בהכרזה מטעם ממשלת וירג’יניה, שבה מצוין “האומץ שלה, שאיפתה להיות רופאה, ומסירותה בשירות לאלה שהיו זקוקים לה ביותר”. את כל זה עשתה חרף התנגדותם של אנשים רבים, של בתי חולים שסירבו לקבל את החולים שלה, של רוקחים שלא היו מוכנים לקבל מרשמים ממנה, ושל אנשים שהתלוצצו על חשבונה ופרשו את האותיות D.M כקיצור למילים mule driver כלומר נהגת פרדות. הודות להתערבותם של מוקירי זכרה הוקמה מצבה לזכרה בבית הקברות Fairview ברובע  Hyde Park של בוסטון. בעת הקדשת המצבה נשאה דברים Dr  Joan Reede , הדיקנית השחורה  הראשונה של בית הספר הרווארד לרפואה.

כאשר קרמפלר חזרה מווירג’ניה לבוסטון, היא המשיכה לעבוד ביתר שאת ואף ויתרה על תשלום כשזה לא היה בנמצא. בגלל אמונתה ביתרונות ההנקה, קרמפלר עודדה אימהות מניקות והודות לניסיונה עזרה לאימהות מניקות להתמודד עם בעיות טכניות. היא הבינה את המורכבות של אישה המיניקה תינוק של אישה אחרת תמורת תשלום, כי לעיתים קרובות, במקרים כאלה התינוק של האישה המיניקה יוזנח ועלול לסבול מתת-תזונה.

נושא אחר שעניין את קרמפלר היה המחלה שכונתה “cholera infantum”,  כאשר הכוונה אינה למחלה אשר אנחנו קוראים cholera אלא לגסטרו-אנטריטיס של תינוקות – מחלה הנגרמת על ידי פתוגנים שונים כולל רוטה-וירוס, זן מסוים של Escherichia coli, campylobacter, שיגלה ואחרים. מחלה עם תמותה מחרידה, המועברת מהצואה אל היד ומשם לפה, או על ידי מים וחלב מזוהמים.  המחלה הגיעה לשיא בחודשי הקיץ. קרמפלר הקדישה למחלה כמה פרקים ומתארת כמה מקרים. היא כותבת: “תינוק יונק או ניזון מבקבוק,  עד שהוא מפסיק פתאום לאכול ונראה חולה. לעיניים נעלם הברק, והן מסתכלות כאילו אינן רואות. הוא מקיא מיד לאחר שהוא בולע. הוא משלשל צואה נוזלית לגמרי. כשהמחלה מתקדמת, הפה והלשון מתייבשים, והעיניים שקועות.” כל הסימנים המוכרים לנו היום כביטויים של התייבשות.

קרמפלר מדגישה שלמחלות יש סיבות ולכן תיאורטית יש גם טיפול. דעה מקובלת באותם הימים הייתה שהמחלה מועברת על ידי אוויר מזוהם, אבל קרמפלר, שעבדה בקנדה על שפת הים לא קיבלה דעה זו, כי הדירות על שפת הים היו מאווררות היטב.
קרמפלר הבינה שהמחלה שכיחה יותר בקרב משפחות עניות, ופחדה פן יאשימו משפחות אלה בעוני שלהם. המומחים טוענים, היא כותבת, שהשלשול הוא תוצאה של חלב מקולקל ואוויר רע שעולה ממרתפים רטובים מבתי מגורים של אז. קרמפלר מוסיפה באירוניה ש”כאשר המחלה פוגעת בכל שכבות האוכלוסייה, עשירים ועניים, שחורים ולבנים כאחד, אז הגורם נחשב כתלוי בתנאים אטמוספריים מסוימים.” ברור שקרמפלר חשדה,  שלמרות שחיידקים  טרם נחשדו כגורמי מחלה, היא חשדה שיש מזיקים נוספים המעופפים מסביב לתינוק החולה ובעיקר כאשר הוא שחור ואו ממשפחה ענייה. היא מזהירה רופאים להיות לצד היולדת עוד בטרם הלידה, בין אם האם היא בעלת אמצעים ובין אם לא. יהיה זה בלתי אנושי שרופא יסרב לבוא לעזור בלידה. קרמפלר הבינה את העומס הרובץ על כתפי הורים שחורים, ושהם סובלים ממזג האוויר הקשה ששורר בבוסטון. היא ממליצה על אמבטיות, ביגוד המתאים למזג האוויר, למעט בתרופות, להימנע מאלכוהול ומטבק ולהתגונן בפני מזג האוויר.

“על ידי השאיפה לדירה נוחה, למותרות החיים, הגברים שלנו עוד יזכו לחיות ולגדל משפחות
שיעשו כבוד לגזע האציל שאליו אנחנו שייכים, גזע המבורך בכוח ובחיים ארוכים… רופאות, בניגוד לרופאים,  לא תמיד זוכות לכבוד המגיע להן.  אבל אין עוררין שחדר הלידה הוא המקום המתאים לפעילותן”… קרמפלר  אינה מושפעת מרופאים המבזים אותה, ומדגישה את הכבוד הגדול שנפל על רופאות לטפל בתינוקות חולים. זה המקצוע החשוב מכל, המשפיע על המצב המוסרי והפיזי של האנושות לטוב ולרע.

קרמפלר חיה בתקופה של התפתחות מהירה של רפואת ילדים בארצות הברית. היא נולדה שנה לאחר Abraham Jacobi  רופא הילדים הנודע שנחשב לאבי הפדיאטריה האמריקאית. יעקובי הקים את המרפאה הראשונה לילדים בארצות הברית בשנת 1860. בערוב ימיה, בשנת 1895,  קמו ארגונים שמטרתם הייתה להבטיח חלב נקי, וארגונים נוספים ששאפו לשפר את תוחלת החיים של התינוקות, ואלה התבססו על עקרונות ההיגיינה שנקבעו על ידי קרמפלר.

אהבתה של קרמפלר לילדים, ובמיוחד לתינוקות, בולטת בכתביה. הקורא נעשה ער לסבלה מהתמותה הרבה של תינוקות בימיה, ממחלות כמו שלשול, דלקת ריאות, שעלת ודיפטריה כולן מחלות הניתנות למניעה ולטיפול היום. היא מייעצת להורים איך לטפל בילדיהם, איך לרחוץ ולהלביש אותם, איך להניק ואיך לגמול.

התנאים של תקופתה כפו עליה להתחיל את הפרק על טיפול בילדים במילים: “הורים מקבלים את ילדיהם רק לאורך חיי הילדים, בין אם קצרים, בין אם ארוכים”. מכתביה עולה קולה של רופאה אמיצה, דמות מרשימה המתווה את הדרך לאימהות שחורות, ולא רק להן, אלא לכל אלה השואפים לצמצם את תמותת התינוקות, שחורים או לבנים, עשירים או עניים. היא הצביעה על הדרך של רפואה מונעת, עוד בטרם זאת הייתה מטרה מוגדרת. את ספרה היא הקדישה “לאימהות ולאחיות, ולכל אלה הטורחות להקל על סבלי האנושות.”

הסיפור מובא בכתב העת  New England Journal of Medicine  שפורסם ב 1 באפריל 2021.            

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • כנס נהריה על רפואה ושואה התקיים במרכז הרפואי לגליל

    כנס נהריה על רפואה ושואה התקיים במרכז הרפואי לגליל

    הכנס הוקדש לזכרו של מייסדו והעומד בראשו, פרופ’ שאול שאשא, והתקיים במעמד מנכ”ל משרד הבריאות, פרופ’ נחמן אש, שהשתתף באחד הפאנלים ואמר: “חשיבותו של הכנס רק עולה יותר ויותר מדי שנה” במרכז הרפואי לגליל בנהריה התקיים כנס נהריה ה-22 על רפואה ושואה, שהוקדש לזכרו של פרופ’ שאול שאשא ז”ל, מייסד הכנס ומי שעמד בראשו, אשר […]

  • בקרוב: כנס נהריה על רפואה ושואה במרכז הרפואי לגליל

    בקרוב: כנס נהריה על רפואה ושואה במרכז הרפואי לגליל

    הכנס, שנחשב למפעל ייחודי בישראל ועוסק בהיבטים השונים של התחלואה והרפואה בתקופת השואה ואחריה, יוקדש השנה לזכרו של פרופ’ שאול שאשא ז”ל, מייסד הכנס, שהלך לעולמו לפני כ-5 חודשים. כנס נהריה ה-22 על רפואה ושואה, המתקיים מדי שנה במרכז הרפואי לגליל בנהריה, ייערך ביום רביעי, 11.5. הכנס יוקדש השנה לזכרו של פרופ’ שאול שאשא ז”ל, […]

  • הרפואה בראי ההיסטוריה ובראי המציאות; 100 שנה לאינסולין (חינם)

    הרפואה בראי ההיסטוריה ובראי המציאות; 100 שנה לאינסולין (חינם)

    לאינסולין אין סיפור אחד בלבד, אלא כמה וכמה. עוד בהיותו ילד קטן, אמו של אדון אלמוני מתה ממה שנחשב סוכרת מסוג 1. גם הוא לקה בסוכרת, והוא גם נזכר שהוא לקח כול סוג של אינסולין שהיה יכול היה להשיג בעבור מחלתו. השכנים ומשפחתו המורחבת רכשו בשבילו את האינסולין. אבל לעיתים קרובות לא היה לו אינסולין […]

  • הרפואה בראי ההיסטוריה; Virchov כעבור 200 שנה ו-Lown כעבור מאה – רופאים פעילים ציבורית (FREE)

    הרפואה בראי ההיסטוריה; Virchov כעבור 200 שנה ו-Lown כעבור מאה – רופאים פעילים ציבורית (FREE)

    הפנדמיה של  Covid-19  לימדה אותנו  שממשלות יעילות ושירותים טובים בבריאות הציבור מסוגלים להציל חיי אדם, אך  גם לימדה אותנו שהבדלים סוציאליים ואי-שוויון אתני משפיעים על מהלכן של מחלות. הנגיף לימד אותנו שהבעיות שאיתן עלינו להתמודד הן בעיות גלובליות, ולכן גם על הפתרונות להיות גלובליים. לא זו בלבד, אלא שהמגפה דרבנה אותנו לשאול  “מה היא מטרת […]

  • הרפואה בראי ההיסטוריה:  Dr. John Snow (חינם)

    הרפואה בראי ההיסטוריה: Dr. John Snow (חינם)

    בימי המלכה ויקטוריה לא היה מקצוע אכזרי יותר מאשר הכירורגיה: שיטות הרדמה לא היו קיימות, מלבד מתן אופיום ואלכוהול, ומתן אמצעי שיכוך כאבים היה מוגבל מפאת תופעות הלוואי שלהם. לכן, לא היה ולא כלום בין שיטות הכירורגיות הקימות לבין שיטות עינויים האכזריות ביותר. הכירורגים  התפארו במהירות הניתוחים שלהם, כי לא החולים  ולא הכירורגים עצמם, יכלו […]

  • הרפואה בראי ההיסטוריה: התגלית של הפטיטיס C – פרס נובל לשנת 2020 (FREE)

    הרפואה בראי ההיסטוריה: התגלית של הפטיטיס C – פרס נובל לשנת 2020 (FREE)

    החדשות שהרופאים  doctors Harvey J. Alter,  Michael Houghton and Charles M. Rice  (הרווי ג’ אולטר, מיכאל הוטון  וצ’ארלז מ רייס) הם מקבלי פרס נובל לשנת 2020 ברפואה ובפיזיולוגיה עבור גילוי הנגיף הפטיטיס C HCV   התקבלו בהתלהבות ובגאווה בקרב קבוצת חוקרי מחלות כבד. משמעות הענקת הפרס  היא לא רק הכרה בעבודת מחקר מצוינת אלא גם  הכרה […]

  • הרפואה בראי ההיסטוריה: שינויים במזג האוויר (FREE)

    הרפואה בראי ההיסטוריה: שינויים במזג האוויר (FREE)

    התמורות שחלו במזג האוויר ובסביבה האקולוגית שלנו כתוצאה מפעילות בני אדם, תפסו את הכותרות בשנים האחרונות.  אלכסנדר  ליף (Alexander Leaf) כתב לפני 30 שנה בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine:-  “אנחנו מאוימים בגשם חומצי, גזים מבתי גידול צמחים, צמצום בכמות האוזון  והתחממות גלובלית. הכוכב עליו  אנחנו חיים עלול להינזק.”  בני אדם יצטרכו להתמודד […]

  • סיפור אישי: נוכחות האלוהים (FREE)

    סיפור אישי: נוכחות האלוהים (FREE)

    סבי ואני ניהלנו דיונים רבים על הלכות ועקרונות ביהדות. אך אני זוכרת רק מקרה אחד של אי-הסכמה שעליו  לא הסכמנו בעניין ה”מניין”. רעיון המניין הוא מרכזי   בחייו הרוחניים של העם היהודי, ולפיו , גם אם כל אדם יכול להתפלל בכל עת, בזמן התפילה הרשמית חייבים להיות נוכחים לפחות עשרה אנשים, המכונים מניין”. “למה סבא?” שאלתי […]

  • הרפואה בראי ההיסטוריה: על הקשר בין היסטוריה לרפואה (FREE)

    הרפואה בראי ההיסטוריה: על הקשר בין היסטוריה לרפואה (FREE)

     Sir William Osler 1849 1919    Sir William Osler  מת ביום 29 לדצמבר 1919  בביתו באוקספורד מדימום לאחר שעבר ניתוח לניקוז של אמפיאמה (empyema). כעבור יומיים Richrd C. Cabot  כתב בעיתון New York Evening Post   ספק אם אי פעם אדם אחד השפיע כל כך חזק על המקצוע שלו, כפי שעשה ויליאם אוסלר. היה זה ההספד הכתוב […]