מאמר שפורסם בגליון אפריל השנה של עיתון “הרפואה” דן באחת הסוגיות הקשות, החשובות והרגישות בתחום הרפואה, אופן מסירת בשורות רעות לחולה ולבני משפחתו.

רסין וחבריו, כמו רבים אחרים, עורכים הפרדה בין הודעה על מוות של חולה ובין הודעה על מחלה קשה, דוגמאת מחלות ממאירות. המאמר מתייחס למרכיבים והגורמים המשמעותיים בעיני מקבלי הבשורות, דוגמאת הבטחון שמפגין הרופא באבחנה שקבע, המידע והתמיכה שמספק בשעת מסירת הבשורה הקשה, היכרות קודמת בין הרופא והמטופל או בני משפחתו, מתן אפשרות לחולים ובני משפחתם להציג את שאלותיהם, והתייחסות לתחושות ורגשות המטופל.

בהתייחסות למחקרים קודמים מנסים הכותבים למצוא את הדרך הטובה ביותר למסור בשורה קשה, אך מודעים לכך שלא מדובר בתסריט קבוע שניתן ללמוד או ללמד, אלא חייב לכלול היבט ריגשי.

הכותבים אינם פוסחים גם על ההיבט התרבותי החשוב בשעת מסירת בשורה רעה, ומתייחסים לשונות בין מטופלים מרקע חברתי, תרבותי ודתי שונה, הנלקחת בחשבון בהתמודדות עם בשורה קשה.

למאמר המלא