מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism עולה כי פעילות גופנית מאומצת יומית מלווה בירידה ברמות הסוכר בדם ועשויה להוביל לעליה בסיכון לאירועי היפוגליקמיה, בפרט עם מינוני אינסולין יומיים גבוהים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להבין טוב יותר את האינטראקציות בין דפוסי פעילות גופנית שונים, ריכוזי סוכר ממוצע והיארעות אירועי היפוגליקמיה לילית בילדים ומתבגרים בחולים עם סוכרת מסוג 1, תוך הערכת ההשפעה האפשרית של מינוני אינסולין יומיים על קשרים אלו.
מדגם המחקר כלל 82 משתתפים בגילאי 6-18 שנים (43.9% בנות) ממחקר Diactive-1 Cohort Study עם אבחנה של סוכרת מסוג 1. איסוף הנתונים כללו מידע ממד סוכר רציף, מד האצה להערכת פעילות גופנית בתנאי עולם-אמיתי, כמו גם תיעוד של מינוני אינסולין יומיים וספירת פחמימות לאורך אותם שבעה ימים.
החוקרים מדווחים כי 19 משתתפים חוו לפחות אירוע היפוגליקמיה לילית אחד לאורך 574 ימים בהם נערך מעקב אחר רמות הסוכר (106 ימים עם היפוגליקמיה לילית ו-451 ימים ללא היפוגליקמיה לילית).
מניתוח הנתונים עולה כי פעילות גופנית בעצימות גבוהה יותר לוותה בממוצע רמות סוכר נמוך יותר בואו יום (P=0.014). בנוסף, רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית בעצימות מתונה (p=0.023), פעילות גופנית מאומצת (p=0.011) ופעילות גופנית בעצימות מתונה-עד-מאומצת (p=0.010) נקשרו עם מספר גדול יותר של אירועי היפוגליקמיה לילית.
באופן ספציפי, זוהה קשר משמעותי בין פ]עילות גופנית מאומצת ובין אירועי היפוגליקמיה לילית כאשר מינוני אינסולין יומיים עמדו על 1.04 יחידות/ק”ג משקל גוף ומעלה ביום (p=0.016).
ממצאי המחקר מדגישים את הצורך באיזון זהיר של הטיפול באינסולין בילדים ומבגרים עם סוכרת מסוג 1 העוסקים בפעילות גופנית מאומצת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!