אורולוגיה

מה צריך להיות משך הטיפול האחזקתי בלופוס נפריטיס? (CJASN)

מחקר הראה כי הפסקת טיפול מדכא חיסוני (IST) אחזקתי בחולים עם לופוס נפריטיס פרוליפרטיבית בהפוגה פחות יעילה מאשר המשך טיפול

מחקר WIN-Lupus החדש שהוצג בקונגרס האירופי השנתי לראומטולוגיה הראה כי הפסקת טיפול מדכא חיסוני (IST) אחזקתי בחולים עם לופוס נפריטיס פרוליפרטיבית בהפוגה היא פחות יעילה מאשר המשך טיפול, על פי שיעורי הישנות והתלקחות מערכתית חמורה של זאבת אדמנתית (SLE).

הניסוי נועד לקבוע את משך הזמן האופטימלי של תחזוקת IST עבור לופוס נפריטיס, ושאל האם הפסקת טיפול כזה לאחר 2-3 שנים אינה נחותה מהמשך IST למשך שנתיים נוספות. יש לציין כי לגבי השכיחות של הישנות כלייתית, לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין חולים שהמשיכו לעומת אלו שהפסיקו טיפול ב-IST. המחקר נערך ב-28 מרכזים, ובו המשתתפים סבלו מלופוס נפריטיס מסוג III או IV עם נגעים פעילים וקיבלו בעבר אינדוקציה IST של cyclophosphamide או mycophenolate mofetil עם הידרוקסיכלורוקין וגלוקוקורטיקואידים. IST תחזוקתי כלל azathioprine או mycophenolate mofetil, hydroxychloroquine, ויתכן גם גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך (מתחת ל-10 מ”ג ליום). סך של 96 חולים חולקו אקראית לשתי קבוצות: המשך טיפול תחזוקתי (azathioprine או mycophenolate mofetil למשך 2-3 שנים נוספות, הידרוקסיכלורוקין, עם או בלי גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך (מתחת ל-10 מ”ג ליום), או הפסקת טיפול תחזוקתי מעל 3 חודשים. שתי זרועות המחקר היו דומות עם גיל ממוצע של 36-37 שנים, ו-82%-86% מהמטופלים היו נשים, 59%-67% היו לבנים, עם משך מחלה ממוצע של 7-9 שנים, ו-72%-80% חוו לראשונה נפריטיס פרוליפרטיבית. סך של 54%-65% קיבלו טיפול אינדוקציה ב-cyclophosphamide, ו-75%-81% היו בטיפול תחזוקה של mycophenolate mofetil. ביקורי מעקב נערכו כל 3 חודשים במשך שנתיים, והתוצא העיקרי היה שיעור הישנות לאחר 24 חודשים (שאושרה על ידי ביופסיית כליה), בעוד שהתוצאים המשניים כללו שיעור התלקחויות SLE חמורות, הישרדות ללא הישנות כלייתית, או התלקחות חמורה.

סך של 12.5% בזרוע ההמשך חוו הישנות כלייתית במשך 24 חודשים, לעומת 27.3% בזרוע ההפסקה (P = .079). התלקחויות SLE חמורות (כלייתיות או חוץ-כליות) התרחשו בתדירות נמוכה יותר באופן מובהק במשך 24 חודשים בזרוע ההמשך ב-12.5% לעומת 31.8% בזרוע ההפסקה (P = 0.034). לא נראו הבדלים בין הקבוצות ביחס לתוצאים משניים כלשהם. המחקר זיהה מספר גורמי סיכון להישנות כלייתית, ביניהם היו משלים נמוך ויחס חלבון בשתן לקריאטינין ברמה גבוהה יותר.

לכתבה ב-Medscape

למאמר ב-CJASN

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה