במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי מטפורמין עדיין צריך לשמש כטיפול קו-ראשון בחולים עם סוכרת מסוג 2, למרות התחרות עימה מתמודד לאור התרופות החדשות שנכנסו לשימוש.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היעילות והבטיחות של טיפול מונותרפי (תיאזולידנדיונים, מטפורמין, סולפוניל-אוריאה, מעכבי DPP-4, מעכבי SGLT-2 ואגוניסטים לקולטן ל-GLP-1) ושילובים מבוססי-מטפורמין במבוגרים עם סוכרת מסוג 2.
לצורך הסקירה, החוקרים השלימו חיפוש במאגרי MEDLINE, EMBASE ו-Cochrane Central Register of Controlled Trials, שפורסמו עד מרץ 2015. החיפוש העלה 179 מחקרים ו-125 מחקרים תצפיתיים של השוואה ישירה של טיפול מונותרפי או שילוב מבוסס מטפורמין.
מהנתונים עולה כי שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית היו נמוכים יותר עם מטפורמין בהשוואה לסולפוניל-אוריאה; העדויות באשר לתמותה מכל-סיבה, תחלואה קרדיווסקולארית וסיבוכים מיקרווסקולאריים לא היו מספקות או שהיו בעוצמה נמוכה. הפחתת ערכי המוגלובין מסוכרר הייתה דומה לאורך טיפולים מונותרפיים וטיפולים מבוססי-מטפורמין, למעט הממצא לפיו למעכבי DPP-4 הייתה השפעה קטנה יותר. משקל הגוף היה נמוך יותר או נשמר עם טיפול במטפורמין, מעכבי DPP-4, אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ומעכבי SGLT-2 ועלה עם סולפוניל-אוריאה, תיאזולידנדיונים ואינסולין (הבדל בין הקבוצות של עד 5 ק”ג).
אירועי היפוגליקמיה היו הרבה יותר נפוצים עם סולפוניל-אוריאה. אירועים חריגים במערכת העיכול היו הכי נפוצים עם מטפורמין ואגוניסטים ל-GLP-1. זיהומים פטרייתיים בדרכי המין היו נפוצים יותר עם טיפול במעכבי SGLT-2.
החוקרים מציינים כי מרבית המחקרים היו קצרים, עם יכולת מוגבלת להערכת תוצאות ארוכות טווח או אירועים חריגים נדירים.
לסיכום, העדויות תומכות במטפורמין כטיפול קו-ראשון בחולים עם סוכרת מסוג 2, לאור הבטיחות והתועלת היחסית שלו בהשפעתו על ריכוז המוגלובין מסוכרר, משקל הגוף ותמותה קרדיווסקולארית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!