תוצאותיו של מחקר אקראי שפורסם לאחרונה מעידות כי משתנים ממשפחת ה-Thiazide מתאימים לשמש כטיפול הבחירה בהורדת יתר לחץ-דם בחולים סוכתריים.
החוקרים כותבים כי אין הסכמה לגבי הטיפול האופטימלי הראשוני להורדת לחץ דם בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 (DM) או מרמות לא-תקינות של גלוקוז בדם לאחר צום (IFG). הם מסבירים כי תרופות המפריעות לתפקוד מערכת ה-renin-angiotensin, ובמיוחד מעכבי ה-angiotensin-converting enzyme (או ACEIs), הומלצו כטיפול הבחירה בחולי DM שבבדיקתם נמצא חלבון בשתן, אך לא קיימת וודאות בנוגע לטיפול האופטימלי בחולי DM הסובלים מיתר לחץ-דם ללא נזק כלייתי או עם נזק כלייתי מועט.
במחקר ה-Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial (ה-ALLHAT) השתתפו 31,512 חולים מעל גיל 55 שנים הסובלים מיתר לחץ-דם ומגורם סיכון נוסף אחד לפחות להתפתחות מחלת לב כלילית (CHD). על-פי הקוים המנחים הלאומיים, סווגו החולים כסובלים מ-DM (כ-13,101 חולים), כסובלים מ-IFG (כ-1,399 חולים) ולחולים שנמצא בהם סטטוס גליקמי תקין (או NG, כ-17,012 חולים). החולים חולקו באקראי ובאופן כפול סמיות לקבלת טיפול באמצעות 12.5-25 מ”ג chlorthalidone ביום, באמצעות 2.5-10 מ”ג amlodipine besylate ביום, או באמצעות 10-40 מ”ג lisinopril ביום. מדד התוצאה הראשוני היה הופעת CHD קטלנית או אוטם לב (MI) לא קטלני. אנליזת intent-to-treat שימשה בהערכת התוצאות מבחינת ההגעה לנקודת הסיום העיקרית במחקר, לשיעור התמותה הכללי ולהופעת סיבוכים קליניים אחרים
ערך ה-RR להגעה לתוצאה הראשונית לא נמצא שונה באופן מובהק סטטיסטית בחולי קבוצת ה-DM ובחולי קבוצת ה-NG שחולקו באקראי לקבלת amlodipine או lisinopril לעומת chlorthalidone, או בחולי קבוצת ה-IFG שחולקו באקראי לקבלת lisinopril לעומת chlorthalidone. אולם, ערך ה-RR (עם 95%CI) בנוגע למדד התוצאה הראשוני היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בחולי קבוצת ה-IFG שטופלו באמצעות amlodipine לעומת אלו שטופלו באמצעות chlorthalidone (ערך RR, 1.73; 95%CI, 1.10-2.72).
שבץ היה שכיח יותר בקרב חולי קבוצת ה-NG שטופלו באמצעות lisinopril, לעומת אלו שטופלו באמצעות chlorthalidone (ערך RR, 1.31; 95%CI, 1.10-1.57). בהשוואה לחולי קבוצת ה-DM וחולי קבוצת ה-NG, שקיבלו טיפול באמצעות chlorthalidone, היה כשל לב שכיח יותר בקרב אלו שטופלו באמצעות amlodipine (ערך RR של 1.39 לעומת 1.30; 95%CI, 1.22-1.59 לעומת 95%CI, 1.12-1.51) או בקרב אלו שטופלו באמצעות lisinopril (ערך RR של 1.15 לעומת 1.19; 95%CI, 1.00-1.32 לעומת 95%CI, 1.02-1.39).
החוקרים כותבים כי התוצאות לא מעידות על עדיפותו של טיפול באמצעות חסמי תעלות סידן או באמצעות מעכבי ACE, בהשוואה למשתן ממשפחת ה-thiazide במהלך הטיפול הראשוני להורדת יתר לחץ-דם בקרב חולי קבוצות ה-DM, ה-IFG או ה-NG.
מגבלות המחקר כוללות את הצורך בביצוע פרשנות זהירה של התוצאות בשל מספרן הרב של ההשוואות שנערכו, את השימוש בתרופות מסוג second-step ו-third-step, את הקושי בהשלכת התוצאה שהתקבלה בתרופה כלשהי על כלל התרופות ממשפחה זו, את האתגר בהשלכת התוצאות על טווח טיפול ארוך יותר, ואת העדר המידע בנוגע ל-microalbuminuria בשתן, לרמות ההמוגלובין שעבר גליקציה ולתוצאות פיזיולוגיות אחרות בנבדקים.
החוקרים מסכמים כי תוך הכרה באילוצים הקיימים בניתוח תוצאותיהם של מחקרים קליניים, מעידים ממצאי ה-ALLHAT כי ניתן לשקול שימוש במשתנים ממשפחת ה-thiazide כטיפול ראשוני ביתר לחץ-דם בחולים הסובלים מ-DM או מ-IFG. הם מוסיפים כי התרופות ממשפחה זו יעילות, פעילותן נבדקה במחקרים רבים, ובנוסף, עלותן היא הנמוכה מכולן.
Arch Intern Med. 2005;165:1401-1409
הערת מערכת: קישור לדיון המצולם “מומחים סביב שולחן עגול” העוסק בסוגיות ביתר לחץ דם באתר e-med
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!