חדשות

מקומם של מעכבי PARP אחרים לאחר כשלון מעכב PARP בטיפול בסרטן שחלות (מתוך כנס מטעם ה-Society of Gynecologic Oncology)

21/03/2019

העדר תגובה למעכב PARP בנשים עם סרטן שחלות אפיתליאלי אינו מעיד בהכרח כי הנשים עמידות לכל התכשירים ממשפחה זו, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-Society of Gynecologic Oncology.

מדגם המחקר כלל 22 נשים (גיל חציוני של 54 שנים בעת האבחנה, 64% לבנות), אשר טופלו במעכבי PARP בתנאים שונים. בשלוש נשים תועדה תגובה חלקית וב-13 נשים הודגמה מחלה יציבה כאשר שוב במעכב PARP אחר. החוקרים מדווחים כי שלוש התגובות החלקיות בעקבות טיפול במעכב PARP שני תועדו ב-13 נשאיות מוטאציות BRCA ושבע מהנשים הללו השיגו מחלה יציבה.

החוקרים מדווחים כי Veliparib היה מעכב PARP הראשוני הנפוץ ביותר (12 נשים), לאחריו Olaparib (7 נשים) ו-Rucaparib (3 נשים). בהמשך, בעשר נשים לא הייתה עדות למחלה, שלוש נשים השיגו תגובה חלקית, בארבע נשים תועדה מחלה יציבה, כאשר שתי נשים נטלו את הטיפול כאחזקה.

מבין שמונה הנשים שהפסיקו את הטיפול הראשוני במעכב PARP בשל התקדמות המחלה, בחמש נשים תועדה מחלה יציבה בעקבות טיפול במעכב PARP אחר.

Niraparib היה מעכב PARP הנפוץ ביותר כקו-טיפול שני (10 נשים), לאחריו Olaparib (6 נשים) ו-Rucaparib (6 נשים). הסיבות להפסקת מעכב PARP שני כללו התקדמות המחלה ב-13 נשים, רעילות ב-6 נשים וסיבות אחרות ב-2 נשים, כאשר חולה אחת עדיין נטלה את הטיפול.

במהלך המחזור הראשון של טיפול במעכב PARP, אירועים חריגים בדרגה 3/4 כללו תרומבוציטופניה (5 נשים), אנמיה (4 נשים), נויטרופניה (4 נשים) ורעילות לא-המטולוגית (3 נשים). במהלך המחזור השני לטיפול, אירועים חריגים בדרגה 3/4 כללו תרומבוציטופניה (5 נשים), רעילות לא-המטולוגית (3 נשים), אנמיה (חולה אחת) ונויטרופניה (חולה אחת). לא תועדו מקרים של תסמונת מיאלודיספלסטית או לויקמיה מיאלוידית אקוטית.

רעילות בעקבות טיפול במעכב PARP ראשון לא נקשרה באופן מובהק עם רעילות עם טיפול במעכב PARP שני. החוקרים ביקשו לבחון אם התגובה למעכב PARP ראשון הייתה בקורלציה עם התגובה לטיפול שני, אך 12 נשים טופלו במעכב PARP ראשון בשילוב עם כימותרפיה ולכן קשה היה לקבוע אם נשים אלו הגיבו או לא למעכב PARP.