נוכחות מיקרו-דימומים מוחיים לא צריכה להוביל להימנעות ממתן טיפול אנטי-תרומבוטי לחולים עם אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף לאחרונה, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס ה-5 מטעם ה-European Stroke Organization Conference ופורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת Lancet Neurology.

החוקרים מדווחים כי הם מצאו כי הסיכון היחסי של דימום תוך-גולגולתי עולה באופן דרמטי יותר עם עליה בהיקף המיקרו-דימומים, בהשוואה לסיכון היחסי לאירוע מוחי איסכמי. עם זאת, לא הייתה חשיבות לכמות המיקרו-דימומים הסיכון האבסולוטי לאירוע מוחי איסכמי תמיד גבוה מהסיכון האבסולוטי לדימום תוך-גולגולתי.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם עומס גדול של מיקרו-דימומים מוחיים או דפוסים אנטומיים מסוימים של מיקרו-דימומים מוחיים עשוי לזהות חולים לאחר אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף שהם בסיכון אבסולוטי גבוה יותר לדימום תוך-גולגולתי מאירוע מוחי איסכמי.

החוקרים אספו נתונים ממחקרי עוקבה במבוגרים עם אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף לאחרונה. הם התמקדו במחקרים שכללו לפחות 50 משתתפים, אשר אספו נתונים אודות אירועים מוחיים לאורך לפחות שלושה חודשי מעקב ותיעדו את מספר המיקרו-דימומים והפיזור האנטומי שלהם. התוצאים העיקריים כללו משלב של כל דימום תוך-גולגולתי תסמיני או אירוע מוחי איסכמי, דימום תוך-גולגולתי תסמיני ואירוע מוחי איסכמי תסמיני.

בתקופה שבין תחילת ינואר 1996 ועד תחילת דצמבר 2018 זוהו 344 מחקרים, מהם הסקירה כללה בסיכומו של דבר 38 מחקרי עוקבה (20,322 חולים).

החוקרים מדווחים כי יחס הסיכון המתוקן בהשוואת חולים עם מיקרו-דימומים מוחיים לאלו ללא דימומים אלו עמד על 1.35 (רווח בר-סמך 95% של 1.20-1.50) לתוצא המשולב של דימום תוך-גולגולתי ואירוע מוחי איסכמי; עם יחס סיכון מתוקן של 2.45 (רווח בר-סמך 95% של 1.82-3.29) לדימום תוך-גולגולתי ושל 1.23 (רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.40) לאירוע מוחי איסכמי.

יחס הסיכון המתוקן לדימום תוך-גולגולתי עלה עם עליה בנטל מיקרו-דימומים מוחיים, אך השפעה זו הייתה פחות בולטת בהערכת הסיכון לאירוע מוחי איסכמי (עם לפחות חמישה מיקרו-דימומים מוחיים, יחס סיכון מתוקן של 4.55 לדימום תוך-גולגולתי, בהשוואה ליחס סיכון מתוקן של 1.47 לאירוע מוחי איסכמי; עם לפחות עשרה חמישה מיקרו-דימומים, יחס סיכון מתוקן של 5.52 לעומת 1.43; ועם לפחות 20 מיקרו-דימומים מוחיים, יחס סיכון מתוקן של 8.61 לעומת 1.86, בהתאמה).

עם זאת, ללא תלות בפיזור האנטומי או נטל מיקרו-דימומים מוחיים, שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים עלה על שיעור הדימומים התוך-גולגולתיים (בנוכחות לפחות 10 מיקרו-דימומים מוחיים, 64 אירועים איסכמיים ל-1,000 שנות-אדם לעומת 27 אירועי דמם תוך-גולגולתי ל-1,000 שנות-אדם; ועם לפחות 20 מיקרו-דימומים מוחיים,  73 אירועים איסכמיים לעומת 39 דימומים תוך-גולגולתיים ל-1,000 שנות-אדם).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים זמן קצר לאחר אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף, נוכחות מיקרו-דימומים מוחיים מלווה בסיכון יחסי גדול יותר לדימום תוך-מוחי, בהשוואה לאירוע מוחי איסכמי, אך הסיכון האבסולוטי לאירוע מוחי איסכמי גבוה יותר מהסיכון לדימום תוך-גולגולתי, ללא תלות בנוכחות מיקרו-דימומים מוחיים, פיזור אנטומי או נטל הדימומים.

Lancet Neurol. Published online May 23, 2019

לידיעה במדסקייפ