בספרות הרפואית יש עדויות התומכות בשימוש אפשרי בתרופות ממשפחת NSAID (Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs) למניעת ממאירות, כמו גם כתוספת לטיפול במחלות ממאירות. עם זאת, במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the National Cancer Institute מדווחים חוקרים על נתונים חדשים, מהם עולה כי טיפול ב-Celecoxib או באספירין במינון-נמוך לא השפיעו על שיעורי ההישרדות ללא גרורות מרוחקות או שיעורי ההישרדות ללא-אירועים. יתרה מזאת, הטיפול באספירין במינון נמוך הביא לעליה בתמותה מכל-סיבה, ככל הנראה בשל סיכון קרדיווסקולארי גבוה יותר מלכתחילה.
הכותבים מסבירים כי ל-NSAID תוצאות מבטיחות בהקשר של מחלות ממאירות, מאחר ומדובר בתרופות יחסית בטוחות ולא-יקרות, כאשר אספירין עשוי לסייע במניעה, טיפול או הקלה על מספר מחלות כרוניות, הנפוצות בגיל מבוגר (מניעת אירועים קרדיווסקולאריים, הפחתת סיכון לממאירות, טיפול במצבים דלקתיים, הקלה על כאבים). נכון להיום, הנתונים התומכים ב-NSAID להפחתת הסיכון לממאירות היו משכנעים ועקביים עבור סרטן מעי גס ורקטום, כאשר Celecoxib ואספירין נמצאו יעילים בהפחתת היארעות פוליפים טרום-ממאירים והפחתת היארעות פוליפים וסרטן מעי גס ורקטום ותמותה, בהתאמה.
בדומה לסרטן מעי גס ורקטום, ממאירות של השד הינה מחלה ממארת נפוצה עם ביטוי-יתר של COX-2, עבורה קיים צורך בטיפול יעיל ומשתלם יותר. נתונים תצפיתיים הדגימו תוצאות מעורבות, אך לרוב הציעו כי אספירין עשוי להביא לשיפור הישרדותי בסרטן שד. באופן לא-מפתיע, אין נתונים ממחקרים אקראיים ומבוקרים גדולים עם תוצאות ספציפיות של סרטן שד.
כעת, הם ביקשו לבחון אם אספירין במינון נמוך או Celecoxib עשויים להפחית את הסיכון הישנות סרטן שד. הם התמקדו בנשים לאחר-מנופאוזה עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים, אשר חולקו באקראי (2X2) לטיפול אדג’וונטי ב-Exemestane או Anastrozole ו-Celecoxib או פלסבו. בשל חשש מרעילות לבבית, השימוש ב-Celecoxib הופסק בדצמבר 2004.
החוקרים בחנו את ההשפעות של Celecoxib ואספירין במינון נמוך על הישרדות ללא-אירועים, שהוגדרה כזמן מההקצאה האקראית ועד הישנות מחלה מקומית-אזורית או גרורתית, סרטן שד ראשוני חדש, או תמותה מכל-סיבה; הישרדות ללא מחלה מרוחקת; והישרדות כוללת.
ההקצאה האקראית לטיפול ב-Celecoxib (811 משתתפים, 50%) או פלסבו (811 משתתפים, 50%) הופסקה לאחר 18 חודשים (1,622 חולים). לאחר חציון של 4.1 שנות מעקב, בקרב 1,622 חולים, שיעורי ההישרדות ללא-אירועים עמדו על 11.5% (186 חולים): ב-80 חולים תועדה הישנות מרוחקת (4.9%) וכן תועדו 125 מקרי תמותה מכל-סיבה (7.7%).
בניתוח חד-משתני, הטיפול ב-Celecoxib לא השפיע באופן מובהק סטטיסטית על הישרדות ללא-אירועים, הישרדות ללא מחלה מרוחקת, או הישרדות כוללת. טיפול באספירין במינון נמוך לווה בשיעורים נמוכים יותר של הישרדות ללא-אירועים (יחס סיכון של 1.48, p=0.006) והישרדות כללית נמוכה יותר (יחס סיכון של 1.87, p<0.001). לאחר תקנון למאפייני הבסיס וקבוצת הטיפול, הטיפול באספירין לא נקשר בקשר מובהק סטטיסטית עם הישרדות ללא-אירועים או הישרדות ללא מחלה מרוחקת, אך נקשר באופן מובהק סטטיסטית עם הישרדות כללית גרועה יותר (יחס סיכון של 1.67, p=0.01).
החוקרים כותבים כי דרושים נתונים נוספים ממחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת אספירין בממאירויות אחרות ומחלות נפוצות אחרות ובאוכלוסיות שונות, במטרה לקבוע אם, מתי וכיצד להשתמש בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים לקבלת התוצאות הטובות ביותר מבחינת מניעת ממאירויות ומחלות כרוניות נפוצות.
J Natl Cancer Inst. 2018;110(9):10031008
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!