משך הטיפול האופטימאלי במעכבי ארומטז בנשים עם סרטן שד לאחר-מנופאוזה אינו ידוע. מנתונים ממחקר NSABP B-42 עולה כי לאחר חמש שנות טיפול במעכבי ארומטז, חמש שנות טיפול ב- Letrozole (פמרה) לא הביא להארכה משמעותית בהישרדות ללא-מחלה, בהשוואה לפלסבו.
המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, בשלב 3, כלל נשים מ-158 מרכזים בארצות הברית, קנדה ואירלנד. החוקרים התמקדו בנשים עם סרטן שד לאחר-מנופאוזה, בשלב I-IIIA, אשר היו חיובי לקולטנים להורמונים. כל הנשים היו ללא עדות למחלה לאחר כחמש שנות טיפול במעכבי ארומטאז או טמוקסיפן ולאחר טיפול במעכבי ארומטז. המשתתפות חולקו באקראי לחמש שנות טיפול ב- Letrozole (2.5 מ”ג ביום) או פלסבו. התוצא העיקרי היה הישרדות ללא-מחלה, אשר הוגדר כזמן שחלק מההקצאה האקראית עד הישנות סרטן שד, ממאירות ראשונית שניה, או תמותה.
בתקופה שבין ספטמבר 2007 ועד ינואר 2010 חולקו באקראי 3,966 נשים לטיפול ב- Letrozole (1,983 נשים) או פלסבו (1,983 נשים). נתונים לאורך תקופת המעקב היו זמינים אודות 3,903 נשים להערכת הישרדות ללא-מחלה. חציון משך המעקב עמד על 6.9 שנים.
הטיפול ב- Letrozole לא הביא לשיפור משמעותי בהישרדות ללא-מחלה (339 אירועי הישרדות ללא-מחלה בקבוצת הפלסבו ו-292 אירועי הישרדות ללא-מחלה בקבוצת ההתערבות; יחס סיכון של 0.85, p=0.048). שיעורי הישרדות ללא-מחלה לאחר שבע שנים עמדו על 81.3% בקבוצת הפלסבו ועל 84.7% בקבוצת ההתערבות.
האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 3 כללו כאבי מפרקים (2% בקבוצת הפלסבו לעומת 3% בקבוצת ההתערבות) וכאבי גב (2% בכל קבוצה). האירועים החריגים הנפוצים ביותר בדרגה 4 בקבוצת הפלסבו כללו אירועים תרומבואמבוליים (שמונה נשים, פחות מ-1%). בקבוצת ההתערבות האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 4 כללו זיהום בדרכי השתן, היפוקלמיה והפרעה בתפקוד הסיסטולי של חדר שמאל (פחות מ-1%).
החוקרים קוראים להשלים ערכה זהירה של הסיכונים והתועלת של הטיפול התרופתי, בטרם המלצה על הארכת משך הטיפול ב- Letrozole בנשים עם סרטן שד בשלב מוקדם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!