המחקר היה רטרוספקטיבי ולא השוואתי. הוא כלל 123 עיניים של 102 חולים שעברו את הניתוח הראשוני בין דצמבר 1991 למרס 1995. כל הניתוחים בוצעו על ידי אחד משני מנתחים. ה- MMC ניתן באמצעות Weck cell הספוג ב- MMC בריכוזים של 0.25, 0.33 או 0.5 מ”ג למ”ל, למשך חצי דקה עד 5 דקות.
נבדקו השכיחות של סיבוכים הכוללים היפוטוניה עם או בלי מקולופתיה, כר-סינון דולף או בלביטיס, וכן נבדקה מידת השליטה בלחץ והירידה בכמות התרופות שנדרשה בבדיקות מעקב שנתיות.
התוצאות היו ששימוש ב- MMC בניתוח טרבקולקטומיה ראשוני גורם להפחתה משמעותית של הלחץ התוך-עייני גם כעבור 5 שנים: מלחץ ממוצע של 25.79 מ”מ כספית לפני הניתוח ללחץ ממוצע של 9.91 מ”מ כספית 5 שנים לאחר הניתוח. היפוטוניה (לחץ פחות מ- 6 מ”מ כספית) התפתחה ב- 42.2% מהעיניים כעבור 26.1 חדשים בממוצע. מקולופתיה היפוטונית נמצאה ב- 8.9% מהעיניים כעבור 33.7 חדשים בממוצע. דלף מכר סינון התפתח ב- 14.6% מהעיניים כעבור 27.9 חדשים בממוצע. Blebitis התפתחה ב- 5.7% מהעיניים כעבור 35.4 חדשים בממוצע ואנדופתלמיטיס התפתחה ב- 0.8% מהעיניים כעבור 15 חדשים בממוצע. 14.9% מהעיניים איבדו 4 שורות בחדות הראיה. הסימן היחיד אשר ניבא התפתחות היפוטוניה מאוחרת היה הלחץ התוך-עייני כעבור חודש אחד אחרי הניתוח.
המסקנה הייתה ששימוש ב- MMC בניתוח טרבקולקטומיה ראשוני גורם להפחתה משמעותית של הלחץ התוך-עייני גם כעבור 5 שנים אך הוא כרוך באחוז גבוה בהתפתחות היפוטוניה מאוחרת.
דיון על תוצאות המחקר נכתב על ידי Spaeth וחבריו.(5) הדיון מסוכם בכך שאם מניחים שלחץ תוך-עייני ממוצע לאחר ניתוח טרבקולקטומיה סטנדרטי ללא שימוש ב-MMC הינו סביב 15 מ”מ כספית ושלחץ כזה הינו מספיק נמוך עבור רוב החולים, הרי שאין זה נכון להשתמש ב-MMC באופן שיגרתי בטרבקולקטומיה ראשונית.
.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!