דר’ נעמה קונסטנטיני ודר’ גל דובנוב , עורכי מדור רפואת ספורט

Collings KL, et al. Esophageal reflux in conditioned runners, cyclists, and weightlifters. Med Sci Sports Exerc 2003;35:7305.

מבוא- רפלוקס קיבתי-ושטי הינו מצב בו תוכן קיבה עולה אל הושט. מצבים רבים יכולים לעוררו, ביניהם מאמץ גופני. התסמינים כוללים כאב בטן עליונה וצרבת, והם מופיעים בכ- 60% מהפעילים גופנית, כנראה כתלות בעוצמת המאמץ. המנגנונים המשוערים הינם תנוחה כפופה, המפחיתה את השפעת כח המשיכה על תוכן הקיבה, עלייה בלחץ התוך בטני, הדוחף את תוכן הקיבה מעלה, או שינויים בתנועתיות מערכת העיכול הנגרמים מהמאמץ. מטרת המחקר הינה לבחון את אותם שינויים בקרב רוכבי אופניים, אצנים ומרימי משקולות.

שיטות- הנבדקים היו רוכבי אופניים, אצנים ומרימי משקולות המתאמנים לפחות 4 שעות בשבוע, עם תלונות של צרבת במאמץ למשך 3 חודשים לפחות. הנבדקים עברו בדיקות גופניות, בדיקות מעבדה שגרתיות, אק”ג ומנומטריה של הושט, ומדידת pH של הושט בזמן צום ומנוחה. כל ספורטאי ביצע את הפעילות המתאימה לענף שלו, כך שרוכבי האופניים רכבו על אופניהם, האצנים רצו על מסילה נעה, ומרימי המשקולות ביצעו סדרת סטים ב-8 תרגילים שונים. בקרב הספורטאים האירוביים, נמדדו קצב הלב, מידת עוצמת המאמץ המדווחת ותלונות צרבת מדי 5 דקות; בקרב מרימי המשקולות נמדדו אלו בסיום כל סט. מדדים אלו נמדדו גם לאחר שעתיים מסיום המאמץ בתנוחה זקופה. מדידות אלו נערכו הן בצום והן 45 דקות לאחר ארוחה טיפוסית. סה”כ 29 ספורטאים ביצעו מדידות בצום, ו- 28 ביצעו מדידות לאחר ארוחה. יש לציין כי 7 אצנים היו אסימפטומטיים, והם נוספו למחקר עקב מיעוט המקרים הסימפטומטים בקרב אצנים – 3 בלבד.

תוצאות- בשבעה מתוך 10 מרימי המשקולות נמצאה הפרעת תנועה בושט, בדומה לזו אשר נצפית אצל חולים הסובלים מרפלוקס. בקרב ארבעה מתוך עשרת הרוכבים נצפתה הפרעה דומה, ובשלושה מתוך 10 אצנים. הלחץ בשריר ה- LES היה תקין בכל הקבוצות, כמו גם רמת החומצה בושט במנוחה.

בקרב מרימי המשקולות נמצא רפלוקס חומצי משמעותי (pH מתחת 4) בעת מאמץ (18% מזמן המאמץ בצום, 35% מהזמן לאחר ארוחה). ערכים אלו היו גבוהים בהרבה מאלו של הרוכבים (4% מזמן המאמץ בצום, 6.5% מהזמן לאחר ארוחה) ושל האצנים (5% מזמן המאמץ בצום, 17% מהזמן לאחר ארוחה). כאשר נכלל גם רפלוקס אשר אינו חומצי (pH מתחת 5), עלו הערכים של פרק הזמן עם רלפוקס מתוך זמן המאמץ בצורה משמעותית בקרב מרימי המשקולות 32% בצום, 40% לאחר ארוחה; בקרב הרוכבים 10% בצום, 11% לאחר ארוחה; בקרב האצנים 8% בצום, 27% לאחר ארוחה.

כל הנחקרים התלוננו על תלונות צרבת, גם אם קלה, בעת המאמץ. בקרב מרימי המשקולות, לא נצפתה השפעה של תנוחת הגוף על התלונות או על ממצאי המדידות. לא נצפתה השפעה של עוצמת המאמץ (65% מול 85%) על הרפלוקס.

מסקנות- מחקר זה בא לאתר את המנגנון לתלונות צרבת ולרפלוקס בקרב ספורטאים. נבחרו ספורטאים מענפים שונים בכדי לנסות ולאתר אם מנח הגוף, עליית לחץ תוך בטני או קפיצותיה הקלות של הריצה משפיעים על הרפלוקס. כצפוי, מרימי המשקולות סבלו יותר דבר המיוחס לעליית לחץ תוך בטני. עם זאת, לא נצפתה השפעה של מנח הגוף בתוך קבוצה זו. בהשוואה בין הרוכבים לאצנים גם נראה כי תנוחת הגוף אינה בעלת תפקיד פעיל, שכן לרוכבים (הנמצאים כמעט במאוזן) היה פחות רפלוקס מאשר לאצנים (הרצים באופן אנכי) בשלוש מתוך ארבע מדידות. כצפוי, ארוחה הגבירה את הרפלוקס בכל הקבוצות.

הסבר לכך כי למרות רפלוקס משמעותי היו התלונות קלות יחסית, ניתנת להסבר אפשרי על ידי הפרשת בטא-אנדורפין משכך הכאבים בעת המאמץ.

ממצא מעניין הוא העובדה כי בעת שתיית מים על ידי הרוכבים, עלתה החומציות בושט אפקט המוכר שנים רבות ומיוחס לשאיבת חומצה מהקיבה לושט בעת פעולת הלגימה.

מחקר זה מאפשר להבין מעט טוב יותר את מנגנון הרפלוקס הנגרם עקב מאמץ גופני ולנסות להקל על הספורטאים הסובלים. עניין נוסף הוא היותו מכשול אפשרי לתפקוד מירבי: הרפלוקס יכול להפריע לפעילות עקב הסחת הדעת והריכוז, וכיווץ דרכי האוויר הנגרם מעליית חומצה לושט יכול להפריע לפעילות אירובית אופטימלית.