במסגרת שיתוף הפעולה עם החברה הישראלית לחקר גילוי וטיפול בטרשת העורקים אנו שמחים לפתוח כאן בסדרה של סקירות מאת ד”ר דב גביש, מנהל מחלקה פנימית מרכז רפואי וולפסון חולון וחבר ועד החברה. בקרוב אף יוצג באתר דף הבית של החברה שיכלול את הודעות החברה, תקנונה, פעילויות מתוכננות ועוד.
סקירה ראשונה זו של ד”ר גביש עוסקת בשאלה המסקרנת והחשובה: האם יש יעד מינימלי לרמות LDL-C ?
הקשר בין ערכי כולסטרול גבוהים להתפתחות טרשת העורקים הינו ברור ומוכר כבר מזה מספר שנים רב.
טיפול המוריד כולסטרול וביחוד LDL כולסטרול מוכר כבר שנים כטיפול המפחית ארועים קליניים ותמותה הנובעים מטרשת העורקים.
ההמלצות המקובלות על ידי כל האיגודים בעולם מבוססות על הATP-3 ולפיהן בחולים עם מחלה לבבית או טרשתית מוכחת על ידי הדמיה, ובחולי סוכרת, מומלץ טיפול בתרופות מורידות כולסטרול ובדרך כלל בסטטינים על מנת להוריד רמת LDL אל מתחת ל100 מיליגרם% .
מחקר הHPS שהתפרסם לפני למעלה משנה (אשר עדיין לא השפיע על ההמלצות הקיימות) הראה כי במידה ויש טרשת מוכחת – מתן סימבסטטין במנון של 40 מיליגרם ליום מוריד סיכון לארועים לבביים ומוחיים גם באנשים עם LDL תקין לפני הטיפול.(מתחת ל100 מ”ג% ).
מחקרים נוספים שתוצאותיהם הראשונות דווחו לאחרונה הראו כי בחולי יתר לחץ דם עם גורמי סיכון נוספים מתן סטטין לחולים עם רמות LDL ממוצעות של 134 והורדת הLDL אל מתחת ל100 גרמה להפחתה של 36% בארועים לבביים.(מחקר הASCOT ).
שמוש במדדים עקיפים מנבאי סיכון כמו מעקב אחר נפח הפלאק בעורקי הצואר ועובי אינטימה מדיה הראו כי מתן מינון גבוה של סטטינים (80 מיליגרם ליפיטור) הוריד LDL אל מתחת ל 80 מ”ג% וגרם לשיפור ביחס איטימה מדיה ולהקטנת נפח פלאק, בעוד שמתן 40 מיליגרם ליפידל או 40 מיליגרם סימוביל במעקב של שנה ושנתיים עם ערכי LDL סופיים של 110 – לא הוריד נפח פלאק או שיפר יחס אינטימה מדיה.
מחקרים אלו בוצעו בעשרות חולים בכל קבוצה ועדיין לא הראו שוני בארועים הקליניים.
מחקר נוסף, ה MIRACL , הראה כי מינון גבוה יותר של סטטין (כ80 מיליגרם ליפיטור) שניתן לחולי תסמונת כלילית חריפה הוריד מדדי דלקת ב36% (CRP וSAA ) יותר מטיפול במינון “רגיל” של סטטין.
מחקר זה הראה גם כי המינון הגבוה יותר גרם להפחתה בארועי לב ומוח.
מחקר חדש ומעניין נוסף שהשווה טיפול במינון גבוה לעומת טיפול במנון רגיל היה ה REVERSAL שבו נעשה שימוש בטכניקה של אולטראסאונד אינטראקורונרי ומדידה של נפחי הטרשת לפני ואחרי 18 חודשי טיפול ב80 מיליגרם אטורבסטטין (ליפיטור) לעומת 40 מיליגרם פראבאסטטין (ליפידל).
הושוו יותר מ300 חולים בכל קבוצה ונמצא כי המינון הגבוה יותר אכן הוריד יותר את הLDL עד ל79 מיליגרם% בהשואה ל110 עם הליפידל ,מה שגרם להבדל משמעותי בנפח הפלאק הטרשתי שהיה משמעותי ולווה גם בהפחתת CRP ב34% .
מחקר זה היה קטן מדי בכדי לדווח על ארועים קליניים אם כי היתה נטיה גם להפחתת ארועי לב בקבוצת הטיפול היותר אינטנסיבי.
משמעות הממצאים הללו היא כי יתכן ובחולים עם טרשת מוכחת יש צורך לתת סטטינים ובמינון גבוה גם מעבר להמלצות הקיימות.
כיום יש לפחות 5 מחקרים גדולים עם עשרות אלפי חולים המשוים מינון גבוה לעומת מינון נמוך.
אחד הגורמים המרתיעים משמוש במנון הגבוה הוא החשש מתופעות לוואי. מחקר הCHESS שפורסם לאחרונה בדק ב1600 חולים טיפול ב80 מיליגרם סימוביל לעומת 80 מיליגרם ליפיטור והראה כי לשתי התרופות במינון הגבוה פרופיל בטיחותי טוב (מעט יותר טוב לסימוביל) וכי למרות שליפיטור הוריד יותר את ה LDL , הסימוביל במנון הגבוה העלה יותר את הHDL .
מכל מקום, מחקר זה הוכיח לנו כי ניתן לתת מינונים גבוהים של שני הסטטינים לאורך זמן ללא תופעות לוואי משמעותיות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!