כנס ALD (האיגוד האמריקני לרפואת שיניים בלייזר) הסניף הישראלי נערך השנה באילת. במהלך הכנס הציגו מיטב החוקרים מהעולם ומישראל את התקדמות המחקר המדעי והניסיון הקליני שלהם. בין ההרצאות בלטה הרצאתו של פרופסור פדרסון שהציג את העתיד וחזית המחקר המדעי בעולם. הרצאה אחרונה הייתה של דר’ יורם אלרהנד שתקף בחריפות את ההסתדרות לרפואת שיניים על התייחסותה לתחום הלייזרים.

ברצוני להניח את כל הקלפים על השולחן. יהיה בדברי מסר אופטימי מאוד ותהיינה גם מילים קשות. אתם מכירים את ההרגשה הזאת של אי שביעות רצון עצמית על שלא הבעתם את דעתכם בזמן אמת? שההזדמנות הוחמצה? שמישהו ניצל את השתיקה למטרותיו? ובכן, לי זה לא קורה. ולעצם העניין.

מטבע הדברים במהלך התפתחות ארגון, גדילתו והתרחבותו, חודרים לתוכו או מתבלטים בו אנשים בעלי מניעים מגוונים , שלא תמיד, לטוב ולרע, עולים בקנה אחד עם הכוונות המוצהרות שלו. גם בארגון כמו הר”ש, שרובנו ככולנו חברים בו, גידול במספר החברים והדינמיקה בהתפתחות הפרופסיה גרמו להרחבת השונות ופתחו פתח לקונפליקטים.

בעקבות הופעת חריגות שמבקשים למנוע אותה או את הישנותה , בדרך כלל מופיעים כללי אתיקה ראשוניים המגדירים כללי התנהגות מקצועיים המחייבים את כלל חברי הארגון. אחר כך נוסדת ועדת אתיקה. ההחלטה ליצור תקנון ומנגנון של אתיקה היא הכרה בוגרת ובשלה שעיקרה פרידה מעמדה אידיאליסטית והכרה מציאותית בנוכחות כוחות מנוגדים שמשפיעים על פעילות הארגון.

במהלך השנים חלו בארגונים השונים של המקצועות המטפלים בארץ תהליכי גיבוש של כללי אתיקה וחקיקה ברוח זו, שהבולט בהם הוא חוק זכויות החולה משנת 1996. התמורה העיקרית שחולל חוק זה הייתה בהפקעת הזכויות של בחירת הטיפול, עמידה על איכותו, רמתו, והכללים לקבלתו, מידיהם הבלעדיות של נותני השירות, הרופאים, והעברת חלק נכבד של זכויות אלו למקבלי השירות, המטופלים.

המודעות הגוברת והולכת לזכויות המוקנות על פי חוק, מגבירה את יכולת השיפוט וההערכה של המטופלים על הרמה המקצועית, רמת השירות והשמירה על נורמות מוסריות של המטפלים. ממצב של חברה בה נותני השירות הרפואי נהנו מעמדה פטרנליסטית אנו הופכים להיות חברה המכירה בזכויות האדם הנזקק לשירות הרפואי, תוך הגנה על כבודו ופרטיותו.

כיום הרופאים נדרשים ליידע, להסביר ולקבל את הסכמת המטופלים לטיפול שהם מציעים, ולעיתים נתבעים על פעילויותיהם המקצועיות. המודעות הגוברת של הציבור לנושאי האתיקה המקצועית וחינוך הרופאים להתנהגות אתית יביאו לשיפור ולאיכות .

בבסיסם של הלימוד וההתעדכנות עומדת הסקרנות. החיפוש אחרי החדש הוא עניין סובייקטיבי. הסלקטיביות בבחירת חומר הלימוד תלויה במחפש אך מושפעת מגורמים שונים. הניסיון להדגיש נושאים מסוימים או למנוע או לטשטש מידע רפואי רלוונטי מהווה כיום עבירה על החוק.

בשנה שעברה, בכנס הראשון של ALD ישראל, ציינתי שנעמוד בפני מכשולים שחלקם לגיטימיים. כי נטל הוכחת הלגיטימיות המקצועית של הטכנולוגיה החדשה נופל עלינו. ידענו ונערכנו לכך גם באמצעות הכנת הכנס המדעי הנוכחי שאמור להאיר למי שיודעים ואינם יודעים.

אורכי הגל השונים הופכים את מגוון הלייזרים לכלים טיפוליים נוספים במרפאת השיניים המודרנית. אפשר איתם ובלעדיהם אך אי אפשר לפסול אותם. בעקבות הופעת הטכנולוגיה החדשה בארץ הופיעו בשנים האחרונות פרסומים גורפים ומטעים בזכות הלייזר שמאחוריהם רופאים בודדים ומכונים אחדים. ראשי הר”ש, ממניעים שונים, הגיבו עליהם בפרסומים מגמתיים ומטעים משלהם.

בחודשים האחרונים משכו את עיני שתי מודעות שונות בתכלית שפורסמו על ידי הר”ש בעיתון “ידיעות אחרונות”. המודעה הראשונה מה-16.5.03 הזהירה את הציבור מפני השימוש בטכנולוגיית הלייזר ובין השאר נאמר בה שנכון להיום השימוש בה מוגבל ביותר והושם בה דגש על מה שכביכול אי אפשר לבצע באמצעותה. המודעה השניה פורסמה ב – 1.10.03 ובה מידע על כנס היובל של הפקולטה לרפואת שיניים ב”הדסה” ירושלים, על מספר המשתתפים הגדול בו, על תעודות “רופא שיניים מעודכן” הרבות שחולקו במהלכו כחלק מתכנית של הר”ש לעדכן את הידע המקצועי של חברי הר”ש ביישום טכנולוגיות ושיטות טיפול חדשות. מקום נרחב הוקדש לתמונותיהם של מי שמובילים מהלכים אלה.

השאלות הנשאלות אינן רטוריות:

1. האם אפשר לעדכן בנושא טכנולוגיות חדשות מבלי להעמיד את נושא הלייזר בראש הרשימה?

2. אם הכוונה המוצהרת של הארגון היא לעדכן, האם אין כאן הצהרות ומעשים מנוגדים בתכלית?

3. האם יש כאן הכרה מציאותית בנוכחות כוחות מנוגדים בתוך הארגון?

רפואת השיניים עוברת תהליך שינוי דינאמי. פותחו חומרים מתקדמים וציוד חכם הוכנס לשימוש. חלו שינויים בקרטריוניים האבחנתיים ובהתאם השתנו הגישה כלפי תכניות הטיפול והשיטות הטיפוליות. הצורך ביציבות ובביטחון מנוגד לצורך בריגוש, חידוש ואתגר. רובנו מתנדנדים בין שני קטבים אלה. לשגרה עוצמה רבה והפרה שלה עלולה להיתפס כמהלך מאיים. אך שינויים, כידוע, אינם מתרחשים בחלל ריק.

לרוב הבעיות הרפואיות יש, בדרך כלל, יותר מפתרון רפואי אחד ושיטות טיפול זהות אינן בהכרח מתאימות לכולם. זו גישה רב ממדית בניגוד לדרך מחשבה שמרנית ודוגמטית. הצלחה טיפולית משלבת את משאלות המטופל והשיקולים הרפואיים המגוונים. הטיפול והצלחתו מותנים בשיתוף הפעולה של המטופל עם הרופא וכישוריו, שהן סך הידע התאורטי שלו, יכולתו לבחור שיטה טיפולית, הציוד הרפואי וניסיונו המקצועי. יש לשים דגש מיוחד על מתן מידע הולם למטופל בנושא טכנולוגיות טיפוליות אפשריות כדי לטעת בו תחושת בטחון. ברצוני לנצל שיחה זו כדי להצביע על הקיבעון הפוטנציאלי הגלום בשימוש הבלעדי בשיטות הטיפול המוכרות אם אנו מתייחסים אליהן מראש כבטוחות ומוצלחות. עלינו להיפתח לשיטות טיפול חדשניות בעלות פוטנציאל טיפולי מוכח למרות שיתרונותיהן אינם מוכרים עדיין לרוב הרופאים. כל סטייה מהמקובל עלולה ליצור התנגדות. טכנולוגיות חדשות הדורשות לימוד ושינוי בתפיסה יכולות להיות מאיימות ומתסכלות ומנגד מעוררות, מרגשות, ומקור להשראה. ראייה ביקורתית יותר של המציאות חיונית להשגת אוטונומיה ועצמאות מקצועית. ריבוי גישות מביא לריבוי רעיונות ולרענון מקצועי.

המחקר הרב הקיים והמתנהל, אישורי ה- FDA לביצוע עשרות פרוצדורות בכל הרקמות בחלל הפה, הסטנדרטיזציה שאנו מעונינים להנחיל, כללי הבטיחות שיש לנקוט בהם ובנוסף הפניית תשומת הלב לכללי האתיקה המקצועית, הם הגב שלנו שהוצמד לאורך זמן אל הקיר. אנחנו מתנתקים מן הקיר ולא מתנצלים יותר. להיפך . השנה כשהוגדשה הסאה עם התרבות הפרסומים בעיתונות, המתנגדים לשימוש בלייזר ברפואת השיניים, הרגשתי מחויבות לעצמי, למטופלים שלי ולחברי למקצוע לפעול למען החשיפה הראויה של הטכנולוגיה הלגיטימית הזאת. שהרי אנו באים מרפואת השיניים ואליה אנו שבים מדי יום. אנחנו מציעים חלון ופותחים אותו לטכנולוגיה שהיא כלי טיפולי רב גווני והבחירה היא של כל אחד על פי הבנתו. כמו בכל תחום בחיים. תפקידנו לשאוף לשפר את איכות הטיפול שאנו מעניקים תוך גוון חיינו המקצועיים והעשרתם.

הידע, הניסיון והסקרנות הם המפתח למקצוענות. היכולת להתהלך גם באופן אתי ובצניעות היא הפרופסיונליות. הרי בסופו של דבר מטופלים שמתברר להם, במוקדם או במאוחר שמנענו מהם מידע, כמו גם אלה שאנו נוהגים בהם גסות או התנשאות וגם אלה שמוקסמים מאיתנו אך הטיפול בהם נכשל הם מפטרים אותנו מיד ואין כפרה.

וכך, עם ריבוי ההתבטאויות בגנות הלייזר, יזמנו מהלך. התוצאה המיידית: תחקיר “מעריב” שפורסם ב-16.9.03 מגיש באופן רך מאוד ממצאים חמורים שהתגלו במהלכו. על סמך החומר המגוון שאספנו מתברר שהר”ש, כאיגוד מקצועי הסתדרותי, כדי לזכות בלגיטימציה ממסדית, רתמה, ובתוך כך הטעתה, את משרד הבריאות לשותפות במודעה שפורסמה ב”ידיעות האחרונות” ב-16.5.03. משרד הבריאות מאשר בכתב שהסכמתו להצטרף למודעה התבססה על נייר העמדה של ועדת ההסכמה של המועצה המדעית של הר”ש לנושא השימוש בלייזר בראשותו של ד”ר מ. ליטנר.

הרכב הועדה, המומחים כביכול לנושא, העדים שנבחרו והמסר שעליו חתמו בקלות הם שהניעו אותי לפעול. למרות שאין זו ועדת אתיקה, היינו מצפים שועדה בהיקף ובמעמד כזה תתייחס לתחום המתפתח ביושר וביושרה ובמסגרת כללי האתיקה הרפואית.

כדי להבין את קלות הדעת של ועדת ההסכמה של המועצה המדעית של הר”ש שבפניה הוצג מידע חלקי בלבד בעניין טכנולוגיית הלייזר, ראוי לנו לדעת על היקף הסמכויות והאחריות המוטלים על ועדות אתיקה או במקרה שלנו ועדה שאמורה לקחת בחשבון את ההיבטים השונים לקראת הסקת מסקנותיה וכדאי להבין את עומק ורוחב הנושא והחשיבות שניתנת לו בעשור האחרון בארץ ובעולם.

עיקר העיסוק בתחום הביו-אתיקה הינו בשיקול הדעת המקצועי של הרופא בהקשר של יחסים בין הרופא למטופל ובתשומת הלב לשאלות האתיות המתעוררות בהקשר למערכת הרפואה בכלל.

קיים מחקר תיאורטי ואמפירי רב בנושאי האתיקה על היבטיה השונים. הוקמו קתדרות לחינוך ואתיקה רפואית בבתי ספר לרפואה ובפקולטות למשפטים בהם עוסקים גם בפילוסופיה של המוסר. משקל רב ניתן להרכבן, לעבודתן, למסקנותיהן ולהמלצותיהן. חומר רב ניתן למצוא בספריות האוניברסיטאיות לגבי דילמות באתיקה רפואית. חומר לעיון אפשר למצוא גם בביטאונים השונים שהחשובים שבהם הנם: Jama, Lancet, New England Journal of Medicine, Journal of Medical Clinics ורבים אחרים. אפשר גם להגיע למידע הרלוונטי באמצעות האינטרנט.

בחרתי להביא הדגשים שונים מספרו של פרופ’ רפאל כהן אלמגור “דילמות באתיקה רפואית”. כדאי להבין את מורכבות הנושא וחשיבותו כשמופיעה טכנולוגיה חדשה שחודרת לתחומים רבים ברפואה, אך מולה ניצבים ממסד ושמרנות מסורתית ואינטרסים זרים ללא נימוקים או עם נימוקים מתמיהים שבבסיסם התנגדות לשמה , גישה זהירה מדי או מרסנת מדי לגבי הרפואה המתפתחת בצעדי ענק.

פרופ’ כהן אלמגור מאוניברסיטת חיפה אומר שעם התקדמות הטכנולוגיה רופאים נאלצים יותר ויותר להתמודד עם בעיות אתיות המתעוררות כתוצאה מרתימת הטכנולוגיה לצורכי הרפואה. בשנת 1995 הוא הקים וכיהן כיו”ר קבוצת הדיון והחשיבה באתיקה במכון ון ליר בירושלים. לועדה גויסו מדענים מהתחומים הרלוונטים השונים: רפואה, פילוסופיה ואתיקה, משפטים ועבודה סוציאלית, הלכה ודת. הושם בה דגש על שיתוף מדענים ותיקים ומדענים צעירים. סיכום העבודה של קבוצת הדיון והחשיבה משקף מגמות השוררות בדיון הביו אתי בעולם. הבעיות קשות וסבוכות ואין להן מענה יחיד וחד משמעי. אך הוא שופך אור על סוגיות יסוד מהותיות המטרידות רופאים ורבים אחרים.

פרופ’ עמוס שפירא, בעבר דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מתייחס לאמות המידה למיומנות מקצועית הולמת. מתן תשובה הולמת מותנה במצוי והרצוי ומושפע ממגוון גורמים: הקידמה המדעית, ההתפתחות הטכנולוגית, זמינותו ועלותו של המכשור הרלוונטי לאבחון וטיפול והשלכותיהן הבריאותיות של הטיפולים.

המידה הראויה של חובת הזהירות והמיומנות המצופה מהמטפל טעונה עיצוב מושכל המשרת את האינטרס הציבורי, תוך שיקול נאות של ערכים מוסריים ושיקולי סיכון מול תועלת. בעריכת איזון כזה בין אינטרסים מתחרים יש להישמר מפגיעתה הרעה של רפואה הגנתית מדי, מרסנת מדי.

המשפטנית כרמל שלו מתייחסת להתפתחויות שחלו בישראל ובעולם במטרה להגן על זכויות הבריאות של האזרח. שלו גורסת כי חובת המדינה לפעול באמצעות המקורות העומדים לרשותה כדי להבטיח, בשלבים, את המימוש המלא של הזכויות. כלומר, קיימת הכרה בכך שהמשאבים שבידי המדינה מוגבלים. שלו קובעת שבמדינת ישראל, בה הרפואה מתקדמת, מתגלות אפשרויות טכניות שהן מעבר ליכולת הכלכלית של החברה, וכי עקרונות הצדק, השוויון והערבות ההדדית עומדים לעיתים בסתירה לאינטרס של החולה היחיד. כאן יתרונה היחסי של הרפואה הפרטית המתקדמת להציע טכנולוגיות חדשות וטיפול שלעיתים, למרבה הפליאה, יכול להיות גם זול יותר.

וחזרה אל מודעת הר”ש בנושא הלייזרים ברפואת השיניים. עם הסכמתו של משרד הבריאות להצטרף לפרסום נסללה הדרך למודעה המשותפת. 

בראש המודעה, שגודלה 12.7 ס”מ על 18.9 ס”מ ועלותו כ-80000 ואשר שולמה מכספי חברי הר”ש לדעותיהם, זה לצד זה ובגודל זהה, הודפסו סמל המדינה וסמל הר”ש. תוכן המודעה מבטא ניסיון בוטה לגמד ככל האפשר את טכנולוגיית הלייזר והשימוש בה ברפואת השיניים. “השימוש בלייזר בתחום רפואת השיניים הוא נכון להיום מוגבל ביותר” הזהירו הר”ש ומשרד הבריאות במה שנראה כמשפט מפתח שנגוע באי דיוק משמעותי בלשון המעטה. זאת למרות המחקר הרב המצטבר במשך השנים, השימושים הקליניים הרבים ועשרות אישורי ה- FDA לטיפולים ברקמות הרכות והקשות בחלל הפה שלא הוזכרו כלל! התנהלות הר”ש לאורך זמן מגמתית ומכשילה הן את הרופאים הנבוכים שנפלו קרבן לדיסאינפורמציה והן את הציבור הרחב מתוך עיוורון ארוך טווח. שיתוף הפעולה של משרד הבריאות עם הר”ש תמוה מאוד. נודף ממנו ריח של משרד ממשלתי המובל על ידי גורמים חיצוניים, במקרה זה איגוד מקצועי, שאנו מממנים אותו ומשלמים את משכורותיו, המנווטים אותו לקביעת מדיניות, במקום להפך.

משרד הבריאות מאשר בכתב גם שהיוזמה הייתה של הר”ש, בנוסף לקבלת מסקנות ועדת ההסכמה כלשונן, ומאשר אפוא, כי הוא היה רק חותמת הגומי.

השאלה לגביו הנה: מי היו “האנשים הפסיביים” שאישרו את המלצת הר”ש כלשונה. ולגבי הר”ש, שם טמונה החידה: מי היו “הגורמים המוסמכים” שהמליצו למשרד הבריאות על פרסום המודעה והיו שותפים לניסוח הגורף שלה כמו גם לאישור המימון המפלצתי.

תוכן המודעה כמו גם העקשנות למעט בחשיבות הנושא בהתבטאויות האחרות בעיתונות חושפים בורות מתמשכת חסרת פשרות, זלזול מוחלט בעוסקים ברפואת השיניים ופגיעה גסה בזכות הציבור לדעת את האמת לאמיתה ולבחור.

למרות שברור כי ערכים בסיסיים מוקנים לבני אדם עוד קודם כניסתם ללימודים אוניברסיטאיים, חובת הסגל האקדמי לחנך גם לאתיקה רפואית.

בהתחשב בכך שרוב חברי הועדה המייעצת של הר”ש לנושא הלייזר, עוסקים גם בהוראה ובחינוך, עולות מספר שאלות:

1. האם מי שהדגימו התנהגות לא אתית יכולים לחנך לנורמות של אתיקה רפואית?

2. האם הם יכולים ליצור אווירה המעודדת התמודדויות אתיות כנות ואקלים למידה מתאים?

כדאי לזכור: כשאין כללים משפטיים או אתיים לשמירה מפני השררה, הפיתוי של בעל הכוח להתכחש לדילמות הוא גדול

והוא מתהלך בהיכל האתיקה כמו פיל בחנות חרסינה. מכאן שמעמד בכיר, אקדמי או ניהולי באיגוד מקצועי לא רק שאינו מבטיח התנהגות אתית אלא אולי אפילו להפך…

על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה טוב הוא מה שמגביר את כוח החיים: יצירה, התחדשות, התמודדות עם אתגר וגם עם מחלה וקונפליקטים אחרים. קונפליקט מוביל לדילמה והתלבטות. התלבטות מוסרית ואתית מגבירה את כוח החיים.

לאופן בו נתמודד עם הדילמה, פנים רבות:

דילמות אתיות שמתעוררות בין רופא לרופא יכולות לחזק ולנתק קשרים.

דילמות שבין רופא ומטופל, שבאות לידי ביטוי בשימוש בכוח ובסמכות, מדגימות התנהגות מקצועית לא אתית ולא מוסרית ועשויות להסתיים שלא לטובת המטופל.

דילמות שבין הממסד הרפואי לבין הרופא ומדיניות הממסד והביקורת עליו נוגעות גם לציבור הרחב והנן עניין מוסרי ועקרוני בעל השלכות מרחיקות לכת. בתור שכאלה הממסד מחויב ליידע בהן את הציבור.

ההתמודדות עם הדילמות הנה יום יומית והיא עולה ביתר שאת כשעולים נושאים חדשים ומופיעות טכנולוגיות חדשות המעוררים מחלוקת לגיטימית ובמיוחד בתקופה כלכלית קשה. מה שמוביל אותי להערת חברי המועצה “כל רופא חייב לעשות חשבון של עלות תועלת של טכנולוגיה זו בהתייחסו למחירו הגבוה של המכשיר”. הערה זו מבטאת שוב את חוסר הבנתם את הנושא, שהרי מדובר במכשירים שונים, למטרות שונות ובעלויות שונות. בעבר כמו גם היום, הופיעו ומופיעים מכשירים וציוד רפואי במגוון רחב ומעולם לא הביעה הר”ש והמועצה המדעית לא כל שכן, עמדה כה נחרצת לגבי נושאים כלכליים הנוגעים לרופא ורק לו.

עמדתה זו בעיניננו מבטאת תבנית התנהגותית לא תקינה וגישה כוחנית ולא רלוונטית. שהרי לכל רופא סדר עדיפויות משלו והשקעתו הכלכלית בקידומו המקצועי הנה עניינו הבלעדי .

פרופ’ גרשון גרונפלד המלמד אתיקה רפואית בפקולטה לרפואה בטכניון ובפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומייעץ לועדות האתיקה בבתי החולים

מזהיר מפני הסכנות הטמונות בועדת אתיקה שחורגת מסמכותה ובכך עלולה לגרוע מסמכותו המקצועית, המוסרית והמשפטית של הרופא האחראי על בריאותו של החולה. מתוך כך, לדבריו, על הועדות להגביל עצמן לתכניות חינוכיות במסגרת הרפואית. חשוב להדגיש שגבולות ההגיון הרפואי אינם קבועים והם נקבעים על ידי מגוון של משתנים: מצבו הרפואי של המטופל, התקדמות מדע הרפואה, הידע הנמצא בידי הרופא המטפל והמשאבים העומדים לרשותו. לדבריו, פעילותה החינוכית של ועדת האתיקה חייבת להתחיל בתוכה! בחינוך חבריה שצריך לכלול את לימוד הנושא הרלוונטי על היבטיו השונים כולל הספרות והמחקר הקיים, וגם החדש ביותר ולימוד ותרגול יעוץ אתי. כפי שציינתי קודם גם ועדה הבוחנת נושא מדעי חייבת לפעול תחת כללי הביו-אתיקה, מה שאמור היה לקרוא גם במקרה שלנו. הועדה לא ביצעה את עבודתה המדעית כראוי והתעלמה גם מהנושא האתי שמשקלו לא פחות. הועדה לא נקטה כל כללי זהירות בנושא שמירת האוטונומיה המקצועית סביב הבחירות הטיפוליות הנעשות על ידי הרופא.

במקום לפעול מתוך בחינה זהירה של הנושא על היבטיו השונים והפעלת תהליך מסודר של התחבטות בהחלטות מקצועיות מתוך מודעות ומצפוניות, נקטה הוועדה בתהליך של מתן החלטה חד משמעית או, מה שמשתמע, כבחירה בגישה גורפת.

מכאן עולה שוב השאלה: האם ועדה כזו היא אתית או פועלת בניגוד לאתיקה?

מתקבל הרושם של יציאה בהצהרות מתוך זחיחות דעת ללא הקדשת תשומת לב לתוכן ולניסוח. עולה תמונה של העדפת מערכת ארגונית רפואית או מוסדית על פני המטופלים וזכותם האלמנטרית לדעת ונאמנות מפוקפקת לקבוצת רופאים בעלת אינטרסים מסויימים.

הקונזנזוס המקובל על הקהילה הרפואית אינו עולה תמיד בקנה אחד עם עקרונות המוסר הרפואי! כל ועדה שאינה מציבה לנגד עיניה את ההגיון הכללי הזה, עלולה, כמו בעניננו, שלא לעשות את עבודתה נאמנה. ועדה שתפקידה מתמצא בהפגת מתחים בתוך קהל רפואי מסויים ממניעים שונים, עלולה

להתעלם מעובדות מדעיות העומדות בניגוד להגיון הזה. יש לזכור: ועדה היא סך כל הנפשות הפועלות בה. האם החלטה שהתקבלה בהסכמה היא דבר רצוי? לעתים הדינמיקה הקבוצתית בתוך הוועדה עלולה להוליך לאיסוף מידע מוטעה, להגיון בלתי תקף ולהמלצות מוטעות. בעיקר אם יש מי שיוצר אווירה מנחה לתהליך כזה.

לעתים מופעל על הועדה לחץ , גם לא מילולי, להגיע להמלצות ברורות תוך פרק זמן קצר. לחץ כזה עלול למנוע מן הועדה מלדון בשאלות המהותיות, להביא אותה להערכה מוטעת של סיכון ורווח, ולכך שלא תבחן באופן רציני, אלטרנטיבות קיימות.

בבסיסו של עניין קיימת השאלה: האם התנאים בשלים לניסיון להשגת

קונצנזוס? האם הזמן שניתן לועדה מספיק? האם יש אפשרות להאזין לכל הטיעונים הקשורים לנושא? האם נעשה מאמץ ראוי לבחון את דעותיהם של המובילים בעולם בתחום הרלוונטי? האם הפורום שהתכנס לצורך הייעוץ מייצג את מגוון הדעות המבטיח בסיס רחב להחלטה?

התהליך להשגת ההסכמה בקונצנזוס צריך להבטיח שהקביעות, ההמלצות או האזהרות בנושא הן המושא הבלעדי של הדיון. שהמשתתפים, הנושאים והתורמים לשיח אינם מוגבלים בנוגע למטרה. שלא מופעל שום כוח למעט כוחו של הטיעון הטוב ביותר. שכתוצאה מכך יפסל כל מניע שאינו המניע של חיפוש האמת תוך שיתוף פעולה.

האם כל אלה עמדו לנגד עיני הועדה של הר”ש כשעסקה בעניננו? בשום אופן לא!. ומכיוון שאנו מחויבים, אנו נמשיך להאזין לכל ההתבטאויות של הגורמים השונים הפוגעים בלגיטימיות של השימוש בטכנולוגיית הלייזר ושל העוסקים בה ונוקיע אותם עד צאת הרוח ממפרשיהם. במקביל ובאותה נחישות אנו נמשיך להוקיע את מי שפרסומיהם המטעים פוגעים במי שאינם משתמשים בטכנולוגיה זו.

אני פונה למשרד הבריאות: אתם משרד ממשלתי שממונה על בריאות הציבור. קדמו את הנושא כראוי לכולם. יחד איתנו הובילו מהלך קונסטרוקטיבי. דקדקו בבחינת החומר שלפניכם שמתעדכן מידי יום. לשמחתי, בעקבות התחקיר העיתונאי של עיתון מעריב הדגיש דובר משרד הבריאות כי המשרד אינו מתנגד, באופן גורף, לשימוש בטכניקת הלייזר.עכשיו הזמן להקים ועדה מקצועית באמת – לנושא.

אני פונה להר”ש: רובנו חברי הר”ש והיא אינה נחלתו של איש. תרמנו לאורך השנים לרפואת השיניים בארץ . התנהלות פופוליסטית לא תוכל לעמוד לאורך זמן במבחן המציאות.

אני פונה למועצה המדעית של הר”ש ולאנשים שמרכיבים את ועדת ההסכמה בנושא, שעשתה מעשה וחתומה בהתאם על מסמך שמעביר מסר ללא ביסוס מדעי ועובדתי ואומר: עשו חשבון נפש ודווחו עליו לנו ולציבור. כפי שאמר פרופ’ יצחק זמיר, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה ב – 5.9.03 בראיון לרדיו בהתיחסו לועדה מתחום אחר:

” הציבור רוצה לדעת את נימוקיה ומסקנותיה. הוא יעריך את זה והתדמית המקצועית תשתפר. מדובר במוסר, ערכים והתנהגות ראויה והולמת. צריך לקדם את הדיון בהיבטים אלו של המקצוע אך זהו תהליך שלא מסתיים אף פעם. האינטרס שלנו מחייב טיפוח האתיקה המקצועית”.

לראשי האקדמיה בפקולטות לרפואת השיניים בתל אביב וירושלים אני מציע: הקימו ועדות אתיקה לבתי הספר ותנו ייצוג לסטודנטים ובמה לדעותיהם ולדילמות שלהם. הם הרופאים של המחר. פיתחו לרווחה את הדלתות החתומות שמעבר להן מכשירים מודרנים מאובקים ומאובנים.

אנו ALD ישראל, מניפים את הנס ונותנים לגיטימציה חד משמעית לנושא ואתם אפשרו לאילו בקרבכם המעוניינים, ללמוד אותו. ויש כאלה. ולאלו מכם שאוחזים במקל בשני קצוותיו אני אומר: בצדו האחד, בפני קהל מסוים, אתם מתהדרים בעיסוק ובמחקר בתחום הלייזר ובצדו השני של המקל , בפני קהל אחר, אתם מזהירים, בכובד ראש, שעדיין מוקדם ליישם את הטכנולוגיה הזו וכי צריך עוד מחקר וניסיון. ואני שואל: על סמך מה הקביעות האלה, באיזו סמכות ומאיזו עמדה? שהרי באיזה תחום אין התפתחות ושינויים ולמרות זאת המנועים עובדים בקיטור מלא? הרי התחום שבו אנו מדברים מתפתח יותר מסך כל התחומים האחרים ברפואת השיניים! ואני מציע : קצת צניעות והרבה לימוד!

והערה לגבי התנהלות הרופא כפרט באשר הוא אל מול המטופל בנושא הלייזר ובכל נושא רפואי אחר: אסור שהרופא יכפה את ערכיו על המטופל. עליו להציג בפניו, ולכן עליו להכיר, את מגוון האופציות הרפואיות אפילו כאשר חלק מהן מגונה בעיניו. פריסת האפשרויות היא חובתו של הרופא על פי החוק ותאפשר למטופל לבחור.

ולסיום כמה מילים לד”ר מ. ליטנר. “זבי חטם” כינית אותנו באין לך ארגומנט אחר. זהו ביטוי של זלזול תהומי. בדרכך הדורסנית אתה מוביל מהלך פוליטי כאילו מדעי של התנגדות עיקשת לנושא הלייזר. את מי משרתים הפרסומים בגנות הלייזר? היום זה הלייזר ומחר נושא אחר. בדקתי היטב: ציטוטיך מן העיתונות מונחים לפני. אפילו טיוטות שלא הודפסו , שכבר אינך זוכר. אין חדש תחת השמש והיא גם אינה מחממת הוא המסר הכללי שאתה מנסה להעביר לאנשים השומעים אותך ומזיעים מחום השמש ומדבריך. ואני תוהה: מה מניע אותך? על מה אתה כועס? את מי אתה משרת, לדעתך? האם אינך יוצר רושם מוטעה של רוב, שלא נשאל כלל, שמתנגד כביכול לשימוש בטכנולוגיה חדשה? מה לדעתך יקרה כשיתברר שהולכת שולל, הטעית והעלמת מידע רלוונטי ומעודכן? והיכן כאן המחויבות שלך לחוק זכויות החולה ולזכות הציבור לדעת?

כי מנהיגות היא זו הלומדת ומעבירה מסר של חידוש, שמעודדת לימוד, פתיחות , חזון, תעוזה, יוזמה , התנהגות נאותה וקולגיאליות.

אנחנו כאלה. חופשיים כציפורים להחליט ולנוע קדימה. כל אחד מאתנו הנו בעל משקל סגולי ייחודי וידע וניסיון מצטבר וסקרנות וטובים אנו היום משהיינו אתמול וגם תורמים משהו בעל ערך לקהילה עליה אנו נמנים.

להזכירכם: כולנו, רופאים ומטופלים, נמצאים באותה סירה.את תרומתנו אפשר יהיה להעריך כבר בעתיד הקרוב.

אך העיקרון והאמת זמנם עתה הגיע.