מבוא

מוות פתאומי ואירועים תרומבוטים אקוטים הינם סיכונים שלא מוערכים מספיק בשימוש בסטרואידים אנאבוליים (AAS – anabolic-androgenic steroids) ולכן עשויים להיות מדווחים במידה מעטה מדי בספרות הרפואית. מתוך הבנה כי הומוציסטאין (HCY) הינו גורם לקרישיות יתר המעורב במספר מחלות קרדיווסקולריות, עלה קשר אפשרי, שבקרב מי שמשתמש ב-AAS, רמות גבוהות של HCY משחקות תפקיד בהתפתחות ארועים תרומבוטיים.

הנחת החוקרים הייתה ששימוש ב-AAS יעלה באופן משמעותי את ריכוזי HCY בפלזמה בקרב משתמשי AAS לטווח ארוך (מעל 20 שנה). מטרה שנייה הייתה להשוות את הממצאים עם נבדקי ביקורת בני אותו גיל המורכבים ממשתמשי AAS בעבר ולא בהווה, נבדקים שעוסקים בעיצוב גוף אך לא משתמשים ב-AAS ונבדקי ביקורת לא פעילים.

שיטה

במחקר השתתפו 40 נבדקים, שחולקו ל-4 קבוצות : משתמשי AAS שעדיין משתמשים ב-AAS (SU, 10 נבדקים), משתמשי AAS שלא נטלו AAS במשך 3 חודשים (SA, 10 נבדקים), נבדקי ביקורת שעוסקים בעיצוב גוף, אך לא משתמשים במעצבי גוף או בכל חומר פרמקולוגי שהוא (BC, 10 נבדקים), ונבדקי ביקורת גבריים לא פעילים (SC, 10 נבדקים). קבוצת SU השתמשה ב-AAS לתקופה של מינימום 12 שבועות לפני הבדיקה.

בנוסף לרמת HCY בפלזמה, נמדדו גם רמות פולט, טוסטסטרון, SHBG (sex hormone binding globulin), FAI (יחס אנדרוגן חופשי), אוראה, קריאטינין, HCT (המטוקריט), ויטמין B12 ויחס T/E (טוסטסטרון / אפיטסטוסטסטרון – יחס זה עוזר לאשר או לסתור שימוש ב-AAS). כמו כן, בוצעה בדיקת שתן ל-AAS בכל הקבוצות במטרה לספק אישור של שימוש ב-AAS. נבדקים עם בדיקת שתן חיובית נכנסו רק לקבוצת משתמשי AAS שעדיין משתמשים ב-AAS.

בנוסף לבדיקות הנ”ל, כל נבדק דיווח על מזון ותוספים שלקח במהלך 3 ימים. המידע נותח עבור ריכוזי חלבון בכדי לקבוע אם רמות הקריאטינין הושפעו על ידי צריכת החלבונים של כל נבדק. TBM (total body mass) והגובה של הנבדקים נמדדו ו-BMI ואחוז השומן בגוף חושבו. בדיקות הדם נלקחו בבוקר בכדי להביא למינימום האפשרי את המחזוריות היומית של ריכוזי ההורמונים.

תוצאות ודיון

רמות HCY היו גבוהות יותר משמעותית בקבוצת SU (p<0.01) ובקבוצת SA (p<0.05) בהשוואה לקבוצות BC ו-SC. מסת שומן חופשי הייתה גבוהה יותר משמעותית בשתי הקבוצות המשתמשות ב-AAS (p<0.01). צריכת הקלוריות היומיות וצריכת החלבונים היומית היו משמעותיות גבוהות יותר בקבוצת SU ובקבוצת SA (p<0.05) בהשוואה לקבוצות BC ו-SC, אך לא סביר שהן היו אחראיות לעליות שנראו ברמת HCY. ריכוז HCT היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת SU (P<0.01) בהשוואה לקבוצות BC ו-SC. קשר לינארי משמעותי הפוך נצפה בקבוצת SU בין SHBG ו-HCY (r=-0.828, p<0.01) וגם בקבוצת SA (r=0.602, p<0.05) אך לא בקבוצות הביקורת, דבר זה מצביע על השפעה אפשרית של הורמוני המין על קביעת רמות HCY.

הערכים של BMI, FFM (fat free mass) ו-FFMI (fat free mass index) לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות SU ו-SA , אך היו גבוהים משמעותית בשתי הקבוצות שהשתמשו ב-AAS בהשוואה לקבוצות BC ו-SC (p<0.01). לקבוצת SC היה אחוז גבוה יותר משמעותית של שומן גוף בהשוואה לקבוצות של מעצבי הגוף.

טוסטסטרון היה גבוה משמעותית בקבוצת SU (p<0.05) בהשוואה לקבוצות SA, BC ו-SC. SHBG היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת SU (p<0.01) בהשוואה לשאר הקבוצות. בנוסף, SHBG היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת SA (p<0.05) בהשוואה לקבוצות BC ו-SC. FAI היה גבוה יותר משמעותית בקבוצת SU בהשוואה לשאר הקבוצות (p<0.001).

רמות ויטמין B12, פולט ואוריאה לא נבדלו משמעותית בין הקבוצות. חוסר ההבדלים בין הקבוצות ברמות ויטמין B12 ופולט מצביע על כך, שההבדלים בריכוזי HCY לא היו מושפעים על ידי הבדלים תזונתיים בחומרים מזינים אלה. צריכת חלבון בתזונה הייתה גבוהה יותר משמעותית בקרב נבדקים מעצבי גוף המשתמשים ב-AAS, בעיקר דרך צריכה של משקאות עם רמה גבוהה של חלבון המשמשים כתחליפים. למרות שרמות HCY היו גבוהות יותר משמעותית בקבוצת SU, לא היה הבדל בצריכת החלבון התזונתית בין שתי הקבוצות, שהשתמשו ב-AAS, דבר המצביע על כך, שלא סביר שתזונה בלבד אחראית לריכוזים הגבוהים של HCY.

קריאטינין היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת SC בהשוואה לקבוצת SU (p<0.01) ולקבוצת SA (p<0.05). קשר משמעותי הודגם בין HCY וקריאטינין רק בקבוצת SU (r=0.602, p<0.05). מתוך האנליזות נחשף קשר משמעותי בין קריאטינין ו-FFM כששילבו בין כל הקבוצות (r=0.708, p<0.01) וכאשר העריכו כל קבוצה בנפרד עבור SU (r=0.664, p<0.05), SA (r=0.710, p<0.01) ו-SC (r=0.743, p<0.05), אך לא עבור קבוצת BC.

רמת קריאטינין בסרום (אינדיקטור של תפקוד הכליה) הוכח כדרמיננטה חזקה בריכוז HCY בפלזמה. במחקר הנוכחי, הוכח קשר חלש בין קריאטינין ו-HCY, שהיה משמעותי רק בקבוצת SU (r=0.602, p<0.05). ריכוזי קריאטינין היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת הביקורת בהשוואה למעצבי הגוף המשתמשים ב-AAS. בהתחשב בעובדה, שקריאטינין הוא אחד האינדקסים הכי ספציפיים של מסת שרירי השלד בגוף ושהוא סמן עם רגישות נמוכה לירידה מוקדמת בתפקוד הכליה, רמות גבוהות של קריאטינין המופיעות במשתמשי AAS הן ככל הנראה בשל תפקוד של מסת שרירים ולא בשל לקוי בתפקוד הכליה עקב צריכת AAS.

מסקנות

מחקרים אחרונים הראו כי ל-HCY יש תפקיד במחלה וסקולרית, כאשר המנגנון המדויק הקושר אותו למחלה קרדיווסקולרית אינו ברור עדיין, אך הוצע ש-HCY גורם לפגם בתפקוד האנדותל ולטרשת עורקים על ידי הגברת הלחץ החמצוני. במקביל, שימוש ב-AAS גורם לדיסליפידמיה, לירידה ב-HDL ולעליה ביחס LDL : HDL, אפקט ידוע הקשור לרמות הגבוהות של טסטוסטרון שהופיעו בקבוצת SU בהשוואה לשאר שלושת הקבוצות. AAS  גם מעלים את אגרגציית הטסיות ופוגע בתפקוד תאי האנדותל. בהתחשב בהעדר גורמי סיכון קלאסיים (עישון, השמנה, יתר לחץ דם וחוסר פעילות גופנית) בקרב הנבדקים, בגיל הצעיר שלהם ובחוסר של לזיות טרשתיות במספר אירועים קרדיווסקולרים הקשורים לשימוש ב-AAS, יותר הגיוני להציע מנגנונים אתרו-תרומבוטים ולא טרשתיים כגורמים לתמותה הפתאומית.

ממצאי מחקר זה מציעים כי שימוש ארוך טווח במינונים מעל למינונים הפיזיולוגים של AAS קשור עם היפרהומוציסטאינמיה וריכוזים גבוהים של HCT. מחקר קודם הראה כי כאשר רמת HCY מתחת ל-9 µm/l יש עליה של 3.8% בתמותה הנמדדת במשך 4.6 שנים. כשהריכוזים עולים מעל 15 µm/l התמותה עולה ב-24.7% במשך אותה תקופת זמן.

עבודה אחרת הראתה שעבור כל עליה של 5 µmol/l ב-t HCY ה-OR עבור עליה בסיכון למחלת לב קורונרית היה 1.6 (רווח בר סמך 95% : 1.4-1.7) בגברים ו-1.8 (רווח בר סמך 95% : 1.3-1.9) בנשים. עבור כל עליה של 5 µmol/l ב-t HCY ה-OR למחלה צרברווסקולרית הוא 1.5 (רווח בר סמך 95% : 1.3-1.9).

בנוסף לכך הייתה עליה במספר המקרים המדווחים של מוות פתאומי לאחר שימוש ב-AAS, כאשר אפילו עליות קלות ברמת HCY היו קשורות עם תרומבוזיס ורידי. במחקר הנוכחי, 3 נבדקים מתו מוות פתאומי, הגיל הממוצע שלהם היה 43. הערך הממוצע של HCY בקבוצת SU היה 13.2 +/- 2.9 µm/l, כאשר רמות HCY של הנפטרים היו 15, 16 ו-18.

לסיכום, עם המידע המצטבר הקושר בין שימוש ב- AAS לתופעות בלתי רצויות על חלק מגורמי הקרישה, הרמות הגבוהות יותר משמעותית של HCY ו-HCT, שנראו בקבוצת SU מצביעות על כך שלמשתמשי AAS בטווח ארוך יש עליה בסיכון לאירועים תרומבואמבולים בעתיד וכי AAS מעורבים בתמותה קרדיווסקולרית.

Graham MR, et al. Homocysteine induced cardiovascular events: a consequence of long term anabolic-androgenic steroid (AAS) abuse. Br J Sports Med 2006;40:644648.

דבר העורכים

המגוון העצום של תופעות הלוואי הנובעות מהשימוש בסטרואידים אנאבוליים על יד מפתחי הגוף והספורטאים ידוע, ואף גדל עם התקדמות המחקר. מאמרים כגון זה מאפשרים לשפוך אור על המנגנון. יש לשאוף ולהזכיר לאותם המשתשמשים בכל מפגש כי נפח השרירים וההשגים הגופניים חולפים במהרה, אולם הסיכון המוגבר נותר לשנים רבות.