מאז התיאור הראשון של טרבקולקטומיה ב- 1968 על ידי Cairns ו- Watson מ- Addenbrookes Hospital בקמבריג’, בריטניה, הפך הניתוח לפרוצדורה הנפוצה ביותר בטיפול הניתוחי לגלאוקומה. הטרבקולקטומיה הייתה שונה מניתוחי פילטרציה קודמים, בכך שנעשה בה שימוש במתלה סקלרלי בעובי חלקי. זאת בניגוד ל- trephine procedure ול- Scheie procedure שכללו סקלרוטומיות שכוסו רק על ידי לחמית והיו מלווים בפילטרצית-יתר, השטחת הלשכה הקדמית והיפוטוניה. כרי הסינון שנוצרו היו ציסטיים עם דופן דקה והיו מועדים לדלף ולאנדופתלמיטיס. על ידי יצירת סקלרוטומיה המכוסה על ידי מתלה סקלרלי בעובי חלקי, הוגבלה הפילטרציה של מי הלשכה והסיבוכים פחתו באופן משמעותי. מאז ועד עתה תוארו מודיפיקצות שונות לניתוח, כמו שימוש ב- releasable sutures למתלה הסקלרלי ושימוש ב- 5FU ו- MMC למניעת ההצטלקות של הלחמית והטנון, אולם הפרוצדורה נותרה בבסיסה ללא שינוי. כשמבצעים ניתוח זה, הכוונה היא לגרום להורדת הלחץ התוך עייני לאורך זמן ולמנוע את התקדמות נאורופתיה אופטית גלאוקומטוטית.
במספר מחקרים דווח על ההשפעה ארוכת הטווח של טרבקולקטומיה במהלך חמש ועשר שנים, אולם עבור חולים עם תוכלת חיים ארוקה יותר חשוב לדעת מה הן התוצאות של טרבקולקטומיה כעבור יותר מ- 10 שנים. המחקר הנוכחי נועד לענות על שאלה זו כשהו בוחן את תוצאות הניתוח כעבור 20 שנה ובודק את גורמי הסיכון לכשלון.
המחקר בוצע באנגליה והשתתפו בו חוקרים מאנגליה ואוסטרליה, ממחלקת העיניים של Addenbrookes Hospital, Cambridge, ממחלקת העיניים של Flinders Medical Centre, Adelaide, Australia, ומהיחידה לחקר העין של Postgraduate Medical Institute, Anglia Ruskin University, Cambridge, United Kingdom. המחקר היה רטרוספקטיבי והשתתפו בו 234 חולים שעברו 330 ניתוחי טרבקולקטומיה ב- Addenbrookes Hospital, Cambridge, United Kingdom מינואר 1988 ועד דצמבר 1990.
החולים אותרו מרשימות הניתוחים של בית החולים. לאחר בדיקת התיקים זוהו 234 חולים שעברו 330 ניתוחים שהרשומות שלהם נמצאו. התוצא העיקרי היה הצלחה של הניתוח. הצלחת הניתוח הוגדרה כהצלחה מוחלטת כאשר הלחץ התוך עייני נשמר בערכים נמוחים מ- 21 מ”מ כספית ללא תוספת תרופות. הצלחת הניתוח הוגדרה כהצלחה חלקית אם נדרש טיפול נוסף. הצלחה פונקציונלית הוגדרה כמצב בו החולה לא הידרדר לעיוורון (חדות ראיה פחותה מ- 3/60 ושדה ראיה מצומצם יותר מ- 10 מעלות).
נמצא שכעבור 20 שנים, 57 אחוזים סווגו כהצלחה מוחלטת, 88 אחוזים סווגו כהצלחה חלקית ו- 15 אחוזים התעוורו. גורמי הסיכון לכישלון הטרבקולקטומיה היו גיל צעיר וגלאוקומה בעקבות אובאיטיס. אלה עם פסאודואקספוליאציה או אפקיה הדרדרו יותר לעיוורון. גם אלה שקבלו שתי תרופות או יותר לפני הניתוח או אלה עם פגיעה בשדה הראיה בזמן הניתוח היו בעלי סיכון גבוה יותר לכשלון הטרבקולקטומיה ולעיוורון.
מסקנת החוקרים היא שבערך ב- 60 אחוזים הטרבקולקטומיה יכולה להשאר יעילה ללא צורך בטיפול נוסף גם 20 שנים לאחר הניתוח, ובערך ב- 90 אחוזים עם תוספת תרופות. גיל החולים בעת הניתוח, השימוש בתרופות לפני הניתוח, סוג הגלאוקומה וחומרת הגלאוקומה לפני הניתוח עלולים, כל אחד באופן בלתי תלוי, להשפיע על תוצאות הניתוח. אי לכך הם מסכמים שטרבקולקטומיה הינה פיתרון ארוך טווח לשליטה בלחץ התוך עייני.
Landers J, Martin K, Sarkies N, Bourne R, Watson P:
A Twenty-Year Follow-up Study of Trabeculectomy: Risk Factors and Outcomes
Ophthalmology 2012;119:694702.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!