מתוצאות מחקר LIFENOX שבחן את שיעורי התמותה בחולים המאושפזים במחלקות פנימיות שטופלו ב- Enoxaparin, בהשוואה למטופלים בפלסבו בנוסף לחבישות אלסטיות עולה כי הטיפול ב- Enoxaparin לא הביא להפחתת שיעורי התמותה מכל סיבה בחולים מאושפזים. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הוכח כי טיפול למניעת תרומבוזיס מפחית את שיעור אירועי תרומבואמבוליזם ורידי בחולים המאושפזים במחלקות כירורגיות ופנימיות, וההנחיות הנוכחיות ממליצות בבירור על טיפול זה באוכלוסיות אלו. עם זאת, שימוש מופחת בחולים המאושפזים במחלקות פנימיות עשוי לנבוע מהעדר עדויות בנוגע להפחתת תמותה בעקבות טיפול תרופתי מניעתי בחולים אלו.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של טיפול מניעתי ב- Enoxaparin על שיעורי התמותה מכל סיבה בחולים המאושפזים במחלקות פנימיות.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-8,300 משתתפים, כולם בגיל 40 ומעלה, עם לפחות אחת מהאבחנות הבאות: דה-קומפנסציה חדה של אי-ספיקת לב, ממאירות פעילה, או זיהום מערכתי חמור, בנוסף למחלת ריאות כרונית, השמנה, היסטוריה של תרומבואמבוליזם ורידי, או גיל של 60 ומעלה. משך האשפוז הצפוי היה לפחות שישה ימים.
החולים חולקו באקראי לטיפול ב- Enoxaparin בזריקה תת-עורית , שניתן במינון של 40 מ”ג ליום, או פלסבו, וכולם טופלו בתחבושות אלסטיות.
התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל סיבה לאחר 30 ימים, תוך השוואת שיעורי התמותה בין מטופלים ב- Enoxaparin ומטופלי פלסבו (4.9% לעומת 4.8%, p=0.83). שיעורי אירועי הדמם המג’ורי היו דומים גם כן, ועמדו על 0.4% בקבוצת הטיפול ב- Enoxaparin ו-0.3% בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של Enoxaparin של 1.4, p=0.35).
החוקרים מוסיפים כי למחקר אין עוצמה מספקת להדגמת הבדל בתמותה בין הקבוצות. להערכתם, למרות שלא הודגמה ירידה בסיכון במחקר הנוכחי, ידוע כי טיפול תרופתי למניעת תרומבוזיס מונע תרומבואמבוליזם ורידי, וכך מפחית את הצורך בטיפול בנוגדי-קרישה במינונים גבוהים, לאורך תקופת זמן ארוכה.
N Engl J Med. 2011;365:2463-2472
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!