הרפס זוסטר לרוב מלווה במצבי דיכוי של המערכת החיסונית, כמו בחולים זקנים, לאחר השתלת אברים, חולי סרטן המקבלים טיפול המדכא את המערכת החיסונית וחולי AIDS. השכיחות של התפתחות סרטן גם היא מוגברת בחולים עם דיכוי המערכת החיסונית. על הקשר בין הרפס זוסטר וסרטן ידוע כבר מאז 1955, וההשערה הייתה שהרפס זוסטר יכול לנבא אבחנה של סרטן.
זוהו בספרות 4 מחקרי אוכלוסיות, אשר תעדו את הסיכון לאבחון של ממאירות לאחר תחלואה בהרפס זוסטר אופתלמיקוס. שניים ממחקרים אלה לא מצאו כל עליה בשכיחות הגילוי של ממאירות. השניים האחרים מצאו עלייה משמעותית באבחנות חדשות של ממאירות בחולים עם הרפס זוסטר בגיל 65 שנים או יותר, שאושפזו בגלל התחלואה בהרפס זוסטר.
הרפס זוסטר אופתלמיקוס מתפתח כאשר זיהום חבוי (latent infection) של הגנגליון הטריגמינלי, נעשה פעיל מחדש, ומערב את הסעיף האופתלמי של העצב הטריגמינלי. מעריכים של- 10 אחוזים עד 20 אחוזים מהמקרים עם הרפס זוסטר יש מעורבות של הסעיף האופתלמי של העצב הטריגמינלי ומתוך מקרים אלה בערך 20 אחוזים עד 70 אחוזים יש מעורבות של העין. במחקר על 55 חולים עם הרפס זוסטר אופתלמיקוס של Ragozzino וחבריו, נמצא שלחולים עם הרפס זוסטר אופתלמיקוס אין סיכון מוגבר של גילוי ממאירות בהשוואה לכלל האוכלוסייה עם פילוג גילים ומגדר דומים.
המחקר הנוכחי משתמש בבסיס נתונים הלאומי של טייוואן כדי לבדוק את הקשר בין תחלואה בהרפס זוסטר אופתלמיקוס והסיכון לגילוי ממאירות במהלך שנה לאחר מכן. החוקרים היו מהמחלקת העיניים של בית החולים של האוניברסיטה הרפואית של Taipei שבטייוואן, מהמחלקה לניהול מערכות בריאות של אוניברסיטת דרום קרולינה שבקולומביה, ארה”ב, ומבית הספר למנהל מערכות בריאות של האוניברסיטה הרפואית של Taipei שבטייוואן.
המחקר היה מבוסס אוכלוסייה ורטרוספקטיבי. במסגרתו נבדקו באופן רטרוספקטיבי התביעות לביטוח הרפואי הלאומי של טייוואן. למחקר הוכנסו כל 658 החולים עם אבחנה של הרפס זוסטר אופתלמי מהשנים 2003 ו- 2004. כאוכלוסיית ביקורת שימשו 5264 חולים אקראיים שפנו לבדיקה אמבולטורית
08 אנשים בקבוצת הביקורת עבור כל חולה עם הרפס זוסטר אופתלמיקוס). ואשר היו מתאימים מבחינת גיל, מגדר, הכנסה חודשית ורמת העירוניות (urbanization). בוצעה השוואה וחושב הסיכון של שיעור החיים ללא ממאירות כעבור שנה. התוצא העיקרי היה תביעות במהלך שנה בגלל ממאירות.
הממצאים היו שבמהלך שנה מעקב אובחנה ממאירות ב- 4.86 אחוזים בקרב החולים עם הרפס זוסטר אופתלמיקוס, לעומת 0.53 אחוזים בקבוצת הביקורת. החולים עם הרפס זוסטר אופתלמיקוס היה 1-year cancer-free survival rates נמוך יותר באופן משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת. לאחר תיקון לגיל, מגדר, הכנסה חודשית ורמת העירוניות, נמצא שחולים בהרפס זוסטר אופתלמיקוס היו בעלי סיכון גבוה פי 9.25 להיות מאובחנים במחלה ממאירה בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצא הבדל בסוגי הממאירות בשתי הקבוצות.
מסקנת החוקרים היא שתחלואה בהרפס זוסטר אופתלמיקוס יכול להוון סמן (marker) לסיכון מוגבר לאבחון של מחלה ממאירה בשנה שלאחר מכן.
Ho JD, MD, Xirasagar S, Lin HC.
Increased Risk of a Cancer Diagnosis after Herpes Zoster Ophthalmicus: A Nationwide Population-Based Study.
Ophthalmology 2011;118:10761081.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!