במחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי התשיעי של ה– International Meeting for Autism Research (IMFAR, במסגרת ניסיונות החוקרים לאתר מאפיינים פנוטיפים הקיימים בצורה עקבית בקרב ילדים ובוגרים הסובלים מאוטיזם, נמצא כי אוכלוסיית חולים זו מראה תגובה ירודה ומאוחרת יותר של כיווץ האישון בתגובה לאור.

באמצעות מרכיב ה-latency של החזר האישון בתגובה לאור (Pupillary light reflex), עלה בידם של החוקרים להבחין בין נבדקים עם וללא אוטיזם בשיעור הצלחה של 89.6%. כשנלקחה בחשבון גם מידת כיווץ האישון, עלה שיעור זה ל-92.5%.

החוקרים בחנו בתחילה תת-קבוצות של נבדקים הסובלים מאוטיזם, אשר הוגדרו על פי דיס מורפולוגיות גופניות וסיפור משפחתי. עם זאת, הם טוענים כי השימוש בתגובת האישון בעקבות חשיפה להבזקי אור קצרים הינו מודל מבטיח, שמרכיביו עשויים על פי ממצאיהם אלו להיות משום ביומרקרים מבטיחים לאוטיזם. מרכיבי הבדיקה כוללים את פרק הזמן עד להתחלת כיווץ האישון (latency period), פרק הזמן עד להשגת כיווץ מקסימלי, ותקופת הרחבה חזרה של האישון, הם מסבירים.

לדברי החוקרים, מבין המדדים שנבדקו, פרק הזמן עד לתחילת התכווצות האישון ומידת הכיווץ הינם שני המרכיבים שנמצא כי מבחינים בצורה הטובה ביותר את הנבדקים הסובלים מאוטיזם מבין נבדקי ביקורת.

החוקרים מזכירים כי שתי קבוצות של שרירים אנטגוניסטים שולטים בגודל האישון. הספינקטר מצוי תחת שליטה פאראסימפטטית, בעוד שהשרירים מרחיבי האישון נשלטים בידי המערכת הסימפטטית. אחד החוקרים העוסק בהנדסה ביו-רפואית תכנן ובנה ציוד מתאים המספק את גירוי האור ומודד ומתעד את החזר האישון.

במחקר נכללו 29 נבדקים הסובלים מאוטיזם (27 מהם בנים) בגיל ממוצע של 12.4±4.4 שנים (טווח, 6-20 שנים). אף אחד מן הנבדקים לא היה מטופל תרופתית. בקבוצת הביקורת נכללו 44 ילדים בעלי התפתחות תקינה (מהם 21 בנים) בגיל ממוצע של 10.4±2.7 שנים (טווח, 6-16 שנים).

החוקרים אספו מידע רב אודות נתונים רפואיים, אוטיזם וסיפור משפחתי, נתונים גופניים ונוירולוגיים, מעבדתיים, קוגניטיביים ותפקודיים ביחס לכל משפחה המשתתפת במחקר ה-Autism Research Program ממנו גויסו משתתפי המחקר.

החוקרים מדווחים כי במצב שלאחר הסתגלות לאור, קבוצת הנבדקים הסובלים מאוטיזם הראתה פרק זמן ממושך יותר עד להתחלת התכווצות האישון של כ-240 מילישניות לעומת כ-210 מילישניות בקבוצת הביקורת (p<0.0001). לאחר הסתגלות לחושך, היה פרק זמן זה מעט קצר יותר אולם היחס בין הקבוצות נשמר (p<0.0001). תוך שימוש במדד זה לבדו, עלה בידם של החוקרים לסווג את הנבדקים ככאלו הסובלים מאוטיזם או כאלו שאינם סובלים מאוטיזם בדיוק של 89.6%.

בנוסף, ביקשו החוקרים לבדוק שמא פרק הזמן עד להתחלת התכווצות האישון מאפשר להם להבחין בין ילדים ובוגרים צעירים הסובלים מאוטיזם על פי התייצגותם הקלינית. הם מצאו כי נבדקים עם ממצא עקבי של הליכה על קצות האצבעות (כך בשבעה חולים) הראו פרק זמן ארוך בהשוואה לכאלו שלא הראו ממצא זה (תשעה חולים; p=0.01).

החוקרים העלו שני הסברים אפשריים להבדלים אלו. ראשית, הראיות תומכות בכך שהחזר האישון מתווך בידי המוחון. על אף שידוע מעט בלבד אודות הבסיס הנוירולוגי של הליכה ממושכת ואידיופאטית על קצות האצבעות באוטיזם, הם מסבירים, הרי שמחקר שבחן סוג זה של הפרעת הליכה המתרחש בכ-20% מאנשים עם אוטיזם מרמז על מעורבות צרבלרית. שנית, פרק הזמן הממושך עד להתחלת התכווצות האישון בתגובה לאור עשוי להיות לדבריהם סמן לפגיעה כללית יותר בקשרים בין תא לתא או לתפקוד הסינפסה.

ממצא נוסף העולה ממחקר זה הינו כי מידת התכווצות האישון בתגובה לאור הייתה אף היא שונה בין נבדקים עם אוטיזם ובין נבדקים מקבוצת הביקורת שהתפתחותם תקינה. לאחר הסתגלות לחושך, מציינים החוקרים, נצפה הבדל משמעותי ביחס למדד זה (p=0.039). עם זאת, לדבריהם הבדל זה לא היה מובהק כמו זה שנמצא ביחס לפרק הזמן עד להתחלת התכווצות האישון. מאידך, כשבחנו את השילוב של שני מדדים אלו גם יחד, נמצא כי הילדים הסובלים מאוטיזם נבדלו משמעותית מאלו שמראים התפתחות תקינה עם שיעור הצלחה של 92.5%.

החוקרים מוסיפים כי ההורים דיווחו כי כ-35% מהילדים עם אוטיזם הראו שיפור משמעותי ביכולת השפתית ובכישורים החברתיים כשסבלו מחום גבוה. מנתונים שאספו ביחס ללמעלה מ-500 ילדים, נמצא לדבריהם כי בקרב הילדים אשר הראו מידה של שיפור בעת מחלת חום, חלק מהמאפיינים הקליניים שהראו שיפור הם כאלו הקשורים לדיספונקציה אוטונומית, ממצא המצביע כי המדובר בתת-קבוצה של חולים הנבדלים מבחינה נוירולוגית.

החוקרים מדווחים כי נבדקים אלו, אשר הראו מעין שיפור קליני בעת חום (ואשר נבדקו כולם בעת היעדר חום) הראו מידה רבה יותר של התכווצות האישון בתגובה לאור, הדומה במידה רבה לזו של הנבדקים בקבוצת הביקורת, בעוד שאלו שאינם שייכים לקבוצה זו הראו ככלל מידת התכווצות נמוכה מזו הממוצעת של קבוצת האוטיזם הכללית (p=0.006). החוקרים מסבירים כי מידה רבה יותר של התכווצות האישון מתאימה לטונוס פאראסימפטטי מוגבר. לפיכך, אלו מהילדים הסובלים מאוטיזם ומראים שיפרו בעת מחלת חום, עשויים להיות כאלו שלהם טונוס פאראסימפטטי מוגבר, הם מציעים.

החוקרים מסכמים כי מחקרם זה מראה שעיכוב בהתחלת התכווצות האישון בעקבות חשיפה לאור ומידת התכווצותו נבדלים באנשים הסובלים מאוטיזם. יתרה מכך, ההבדלים בהחזר האישון בתגובה לאור עומדים בקורלציה לשני פנוטיפים קליניים, והם הליכה על קצות האצבעות ושיפור קליני תחת חום. לדבריהם, החזר האישון בתגובה לאור עשוי להיות מודל מוצלח לחקר הבסיס הנוירולוגי של אוטיזם מאחר והחזר האישון הינו פשוט יחסית, זמין קלינית ומובן היטב.

מומחה בתחום אשר נכח בכנס ונתבקש להגיב לפרסום הדברים, טוען כי יש במחקר הנוכחי משום צעד לכיוון של יצירת מדד אבחנתי פשוט לשימוש לאוטיזם, העשוי לשמש מוקדם מאוד בקרב ילדים שטרם אובחנו כסובלים מאוטיזם על פי פגיעה בכישוריהם החברתיים והשפתיים.

תוך שימוש בהחזר האישון, מוסיף המומחה, נבחנת מערכת העצבים הקרדיאלית הפשוטה ביותר, אשר על פי תוצאות מחקר זה נראה כי הינה פגומה בילדים הסובלים מאוטיזם. הדבר מהווה לטענתו ראייה נוספת לכך שהמדובר בספקטרום רחב ביותר של פתופיזיולוגיה הקשורה באוטיזם.

באשר למגבלות המחקר הנוכחי, מזכיר המומחה כי מאחר וישנן סיבות רבות העשויות להביא לשינויים בהחזר האישון בתגובה לאור, יכולה בדיקה זו לשמש משום בדיקת סקר ראשונית להגברת המודעות, בעוד שיש צורך במבחנים מורכבים יותר של שפה ותפקוד חברתי מאוחר יותר.

מתוך הכנס השנתי התשיעי של ה– International Meeting for Autism Research (IMFAR)שנערך בפילדלפיה בחודש מאי 2010.

לידיעה במדסקייפ