מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שפורסם ב- Arthritis Care & Research במרץ 2010, עולה כי חולים עם אוסטאוארתריטיס של הברך אשר עוסקים בפעילות גופנית, נוטלים משככי כאבים או משתמשים בעזרים דוגמת רפידות נעליים תוך שישה חודשים ממתן האבחנה, חווים שיפור ניכר בתסמיני מחלתם.

החוקרים ביססו את המחקר הנוכחי על תוצאות מחקר מקדים.  מחקר מקדים זה הראה כי רוקחים מהקהילה יכולים לזהות באופן מדויק אוסטאוארתריטיס בחולים לא מאובחנים ע”י שימוש בסקר פשוט. 

החוקרים מסבירים כי מטרות מחקר זה כללו תיאור השינוי באורח חייהם של הנבדקים, מעקב אחר השימוש בשירותי הבריאות הנגישים להם והערכת HRQOL (איכות החיים הקשורה בבריאות – health-related quality of life).

במחקר הנוכחי, ביקשו רוקחים מ- 27 בתי מרקחת בשתי ערים בקנדה מלקוחות שדיווחו על כאבים וחוסר נוחות בברכיים, למלא שאלון. 

ניתוח השאלונים מעלה כי ל- 194 נשאלים אובחן אוסטאוארתריטיס, שלא היה ידוע טרם לכן.  מתוכם 43% היו בעלי משקל עודף, 24% סבלו מהשמנת יתר, ורובם היו נשים לבנות בגיל ממוצע של 63 שנים. 

במרווחים של חודש, 3 חודשים ו 6 חודשים מילאו המשתתפים שאלוני מעקב, שבמסגרתם דיווחו על פעילות גופנית, שימוש במשככי כאבים או טיפולים נוספים, שימוש בתוספי מזון.  החוקרים העריכו HRQOL בסיסי ובמהלך כל תקופת המעקב, באמצעות מספר כלים וביניהם ה- complete Western Ontario and McMaster Universities Osteoarthritis Index, ה- Paper Adaptive Test, וכן ה- Medical Outcomes Study Short Form 36 health survey.

מתוצאות ניתוח שאלוני המעקב עולה כי לאחר 6 חודשים, 93% מהנשאלים פנו לרופא המשפחה שלהם בנוגע לאוסטאוארתריטיס.  רוב הנשאלים ביצעו שינויים באורח חייהם כמפורט 75% השתתפו בפעילויות אירוביות וסיבולת כגון הליכה או רכיבה על אופניים; 33% טופלו באמצעים דוגמת אקופונקטורה, מכשירי קיבוע לברך או ברפידות נעליים מתאימות; 52% החלו בטיפול במשככי כאבים במרשם או לא במרשם, כש- 50% נטלו ב- NSAID’S ו 25% נטלו אצטאמינופן (acetaminophen); ו 36% החלו ליטול תוספי מזון גלוקוזאמין (glucosamine) בלבד או בשילוב עם כונדרוטין (chondroitin).  יותר מחצי מהנשאלים ביצעו את הפעולות הנ”ל ללא עצת רופא.

ניתוח ניקוד ה- HRQOL לאחר שישה חודשים מעלה מספר תוצאות וביניהן הפרש ממוצע של 2.12 נקודות מן הניקוד הבסיסי (95% CI, 0.64-3.60; P = 0.001) בסיכום החלק הגופני בשאלון ה- Medical Outcomes Study Short Form 36; שיפור ממוצע של 2.05 נקודות (95% CI, 0.27 – 3.83; P = 0.024) בניקוד הכאב הגופני בשאלון ה- Medical Outcomes Study Short Form 36 שיפור של 47%; שינוי ממוצע של 3.09 נקודות בכאב ואי נוחות (95% CI, 1.75 – 4.42; P < 0.001 ), ושל 2.96 נקודות בפעילויות יומיומיות (95% CI, 1.56 – 4.36; P < 0.001) בשאלון ה- Paper Adaptive Test שיפור של 63% ו 58% בהתאמה; וכן שינוי ממוצע של 1.91- במדד הכללי וכן במדדי הכאב והפעילות (95% CI, −2.72 to −1.10; P < 0.001) בשאלון ה- Western Ontario and McMaster Universities Osteoarthritis Index.

החוקרים מציינים את נטייתם של המשתתפים להעדיף את השימוש ב- NSAID’S, מבלי שניסו טיפול באצטאמינופן שהינו הטיפול המומלץ לאוסטאוארתריטיס של הברך.  הם מוסיפים כי לרוב בחירתם נבעה מהחלטה אישית או בוססה על המלצה של קרובים, ולאו דווקא כתוצאה מהמלצה של עוסקים במקצועות הבריאות.

החוקרים מדווחים על 3 מגבלות במחקרם האחת, העדר קבוצת ביקורת, השנייה, דיווח עצמי של המשתתפים שעשוי היה להביא לאי-דיוקים; והשלישית, העדר מידע על הרגלי הפעילות הגופנית, השימוש במשככי כאבים וגורמים אחרים באורח חייהם של המשתתפים טרם כניסתם למחקר.

לטענת המומחים, תוצאות המחקר מעודדות, ומראות את חשיבות נטילת היוזמה בידי החולים עצמם.  יחד עם זאת, הם ממליצים על מעורבות רבה יותר של הרופאים המטפלים על מנת להבטיח את הטיפול היעיל והבטוח ביותר.  הם מוסיפים כי מחקר עתידי צריך להסתמך פחות על הערכות עצמיות וכן לכלול מספר רב יותר של משתתפים.

Arthr Care Res. March 30, 2010

לידיעה במדסקייפ