במאמר שפורסם באתר MedPage Today מתמקדים הכותבים בקשר בין שימוש במריחואנה ובין הסיכון לאובדנות. בשנים האחרונות מתפרסמים עוד ועוד מחקרים הקושרים בין שימוש במריחואנה ובין מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים ואובדנות. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון כי קורלציה בין שימוש במריחואנה ובין אובדנות אינה מעידה על סיבתיות.

הכותבים בחנו את הנתונים בספרות הרפואית והציגו מספר מחקרים שדנו בנושא.

מחקר שכלל למעלה מ-3,000 יוצאי צבא מצא קשר בין הפרעת שימוש בקנאביס ובין סיכון מוגבר למחשבות אובדניות בהווה וניסיונות אובדניים במהלך החיים, בהשוואה ליוצאי צבא ללא היסטוריה של הפרעת שימוש בקנאביס.

מחקר תצפיתי שכלל 2,276 יוצא צבא שטופלו במרכז לטיפול בהפרעת דחק בתר-חבלתית מצא כי באלו שמעולם לא השתמשו במריחואנה חומרת התסמינים הייתה קלה יותר ארבעה חודשים לאחר הטיפול, כאשר אלו שהפסיקו להשתמש במריחואנה דיווחו על רמות תסמיני הפרעת דחק בתר-חבלתית נמוכים עוד יותר ובאלו שהחלו להשתמש במריחואנה תועדו הרמות הגבוהות ביותר של התנהגות אלימה ותסמיני הפרעת דחק בתר-חבלתית ארבעה חודשים לאחר הטיפול.

בקולוראדו התירו את מתן מריחואנה רפואית לטיפול בחולים עם הפרעת דחק בתר-חבלתית. מהנתונים אודות אובדנות במדינה בקרב יוצאי צבא עולה כי בשנת 2020 תועדו שיעורי אובדנות גבוהים משמעותית מהממוצע הארצי. לאורך השנים 2004 עד 2018 נרשמה עליה הדרגתית בשיעורי האובדנות, כאשר עליה זו מקבילה לעליה בשימוש במריחואנה במדינה.

מבדיקות רעלים של מקרי תמותה לאחר מעשה אובדני עלה כי בשנת 2004, מריחואנה זוהתה ב-5.5% מהמקרים, בשנת 2009 מדובר היה ב-7.1% מהמקרים, בשנת 2012 השיעור עלה ל-11.8% ובשנת 2014 טיפס ל-14.9% מהמקרים. עד שנת 2015, מריחואנה זוהתה ב-19.1% ממקרי התמותה עקב מעשה אובדני, שנייה רק לאלכוהול. עד שנת 2018, ב-22.8% מהמקרים של תמותה עקב מעשה אובדני הייתה עדות לנוכחות מריחואנה.

ממצא מטריד נוסף נוגע לקורלציה בין מריחואנה ובין אובדנות בקרב צעירים, בעיקר מתבגרים. סקירה שיטתית ומטה-אנליזה גדולה של 11 מחקרים מצאו שכיחות גבוהה יותר משמעותית של מחשבות אובדניות וניסיונות אובדניים בקרב מתבגרים שהשתמשו בקנאביס, בהשוואה לאלו שלא השתמשו בסם (יחס סיכויים של 3.5 לניסיון אובדני באלו שהשתמשו בקנאביס).

בקולוראדו, מריחואנה הייתה הסם הנפוץ ביותר שזוהה בבדיקת רעלים בבני נוער שמתו עקב אובדנות, והייתה אף נפוצה יותר מאלכוהול.

מניתוח 204,780 אבחנות של הפרעות מצב רוח בבני נוער עלה כי 10.3% מהחולים אובחנו עם הפרעת שימוש בקנאביס. מנתונים עדכניים יותר עלה כי חוקים המתירים שימוש לא-רפואי בקנאביס והעדר מגבלות מינון לווה בעליה משמעותית בתקיפות בקרב צעירים מתחת לגיל 21 שנים ועליה בפגיעה עצמית בגברים בגילאי 21 עד 39 שנים, בהשוואה למדינות ללא חוקים המתירים שימוש בקנאביס.

למרות שמריחואנה אינה גורמת לתמותה עקב מינון-יתר, יש לבחון את הקשר עם הסיכון לאלימות. עוד ועוד מחקרים מעידים כי שימוש קבוע במריחואנה עם THC בריכוז של מעל 10% עשויה להוביל להתפתחות תסמינים פסיכוטיים. פסיכוזה על-רקע קנאביס עלולה להיות קבועה, גם לאחר הפסקת השימוש בסם.

מחקרים רבים תיעדו את הקשר בין שימוש בקנאביס באלו עם הפרעות פסיכוטיות ובין סיכון מוגבר למעשי אלימות.

ישנן תיאוריות רבות באשר לסיבות לקורלציה בין שימוש במריחואנה ובין מעשי אלימות, כולל אובדנות. מנגנונים אלו כוללים הזיות; שינוי תחושת המציאות; מעוררים תחושת חרדה ופרנואידיות בנוגע לסביבה ולאחרים; פגיעה בתפקוד ניהולי, יצירת בעיות בשליטה בדחפים וקבלת החלטות; וגמילה מקנאביס עם התפתחות אי-שקט, עצבנות וחרדה.

לידיעה ב-MedPage Today