פעילות אירובית מגבירה את ההשפעה של טיפול תרופתי להפחתת לחץ דם בחולים עם יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס ה-American College of Sports Medicine.
המחקר הקטן כלל 36 מבוגרים בעלי משקל-עודף או השמנת-יתר (מדד מסת גוף בטווח 29-33 ק"ג למטר בריבוע), אשר ערכו פעילות גופנית בהיקף של פחות מ-120 דקות בשבוע. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 59 שנים ו-22% היו נשים לאחר-מנופאוזה. המשתתפים נטלו טיפול תרופתי לאיזון לחץ הדם למשך תקופה ממוצעת של 8 שנים וכולם ענו על לפחות שלושה קריטריונים להגדרת תסמונת מטבולית, כולל רמות מוגברות של ערכי סוכר ו/או טריגליצרידים ועליה בהיקף מותניים.
לפני התחלת אימון גופני, המשתתפים חולקו באקראי לזרוע פלסבו, בה הופסק טיפול סטנדרטי בתרופות לאיזון לחץ הדם, או להמשך הטיפול התרופתי הרגיל למשך שלושה ימים. לחץ הדם האמבולטורי לאורך 24 שעות נמדד לאחר מכן.
כל המשתתפים השלימו 4 חודשי אימון שכללו מפגשי רכיבה באולם תחת השגחה, שלוש פעמים בשבוע. לאחר ההתערבות, שוב נערך ניסוי דומה של הפסקת טיפול תרופתי לעומת המשך טיפול בתרופות לאיזון לחץ דם למשך 3 ימים, עם ניטור אמבולטורי של לחץ הדם.
מהנתונים עלה כי לפני ההתערבות, תרופות להפחתת לחץ דם הובילה לירידה בלחץ דם אמבולטורי בהיקף של 5 מ"מ כספית. לאחר ארבעה חודשי אימון אירובי, התרופות הפחיתו את לחץ הדם ב-3 מ"מ כספית נוספים (ממוצע של 92 מ"מ כספית לפני ההתערבות, 89 מ"מ כספית לאחר ההתערבות). כאשר האימון הגופני הופסק, גם ההשפעה להפחתת לחץ הדם נעלמה.
החוקרים כותבים כי הירידה הממוצעת בלחץ הדם העורקי הממוצע עם תוספת פעילות גופנית לטיפול תרופתי עמדה על 10 מ"מ כספית, בהשוואה לירידה של 6 מ"מ כספית עם טיפול תרופתי בלבד.
החוקרים מקווים כי ממצאים אלו יובילו ליצירת יחידות אימון בכל מרכז ראשוני במטרה לעודד ולסייע בהקפדה על התערבות זו לאורך הזמן.
מתוך כנס ה-ACSM
לידיעה במדסקייפ