הירידה הידועה בסיכון לסוכרת מסוג 2 עם הקפדה על דיאטה ים תיכונית נובעת בעיקר מההשפעות החיוביות של דפוס תזונה זה על מספר גורמים מרכזיים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.
מטרת המחקר הייתה לאפיין את התרומה היחסית של סמנים קונבנציונאליים וחדשים להפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2 עם הקפדה על דיאטה ים תיכונית באוכלוסיית ארצות הברית. מחקר העוקבה כלל 25,317 נשים בריאות למראה, בגיל ממוצע של 52.9 שנים, אשר הוזמנו להערכה ראשונית בין ספטמבר 1992 ועד מאי 1995. איסוף הנתונים נערך בין נובמבר 1992 ועד דצמבר 2017 והחוקרים חישבו את מדד דיאטה ים תיכונית (MED) על-בסיס דיווחים עצמיים של הרגלי התזונה.
המשתתפות היו במעקב ממוצע של קרוב ל-20 שנים ומהנתונים עלה כי מדד MED גבוה יותר (6 נקודות ומעלה לעומת עד 3 נקודות) לווה בירידה של 30% בסיכון לסוכרת מסוג 2 (יחס סיכון של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.62-0.79), כאשר לאחר תקנון נוסף למדד מסת גוף היקף הירידה בסיכון לסוכרת עמד על 15% (יחס סיכון של 0.85, רווח בר-סמך 95% של 0.76-0.96).
החוקרים מדווחים כי סמני תנגודת לאינסולין תרמו באופן המשמעותי ביותר לסיכון המופחת (תרמו ל-65.5% מהקשר בין דיאטה ים תיכונית והירידה בסיכון לסוכרת מסוג 2), לאחריהם היה מדד מסת הגוף (55.5%), מדדי HDL (53.0%) ודלקת (52.5%), עם תרומה קטנה יותר של חומצות אמינו מסועפות (34.5%), מדדי VLDL (32%), LDL (31.0%), לחץ דם (29%) ואפוליפופרוטאינים (23.5%) ותרומה מינימאלית (עד 2%) של המוגלובין מסוכרר.
מניתוח פוסט-הוק עלה כי הקשר ההפוך בין דיאטה ים תיכונית ובין הסוכרת לסוג 2 תועד רק בנשים עם מדד מסת גוף של 25 ומעלה (יחס סיכון של 0.76; רווח בר-סמך 95% של 0.67-0.87; P<0.001), אך לא באלו עם מדד מסת גוף נמוך יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי במהלך תקופה של 20 שנים, הקפדה על דיאטה ים תיכונית מלווה בירידה של כ-30% בסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, אשר ככל הנראה נובעת ברובה משינויים בסמני עמידות לאינסולין, מדד מסת גוף, מטבוליזם ליפו פרוטאינים ודלקת.
JAMA Network Open. Published online November 19, 2020
לידיעה במדסקייפ