מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society עולה כי שילוב התערבות כושר גופני לא-אינטנסיבית בטיפול בנשים עם השמנה לתכנית הטיפול הסטנדרטית לשיפור פוריות, עשויה להיות גישה משתלמת מבחינת עלות-תועלת להגדלת שיעורי לידות חי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לרוב ההמלצה לנשים עם השמנה והפרעות פוריות היא לרדת 5-10% ממשקל הגוף ההתחלתי כקו-טיפול ראשון לשיפור הפוריות, מאחר והשגת יעד זה עשויה להביא לעליה בשיעורי ביוץ והריונות. עם זאת, מרבית תכניות טיפולי פוריות אינן כוללות התערבות מאורגנת לשינוי אורחות חיים בנשים אלו.
המחקר כלל 130 נשים עם הפרעות פוריות ומדד מסת גוף של 30 ק"ג למטר בריבוע ומעלה, מהן 65 חולקו לתכנית Fit-for-Fertility ו-65 לקבוצת ביקורת, שכללה טיפולי פוריות סטנדרטיים וללא התערבות לשינוי אורחות חיים.
התכנית כללה שילוב של מפגשים אישיים עם תזונאי וקינסיולוג כל 6 שבועות ו-12 מפגשים קבוצתיים. הנשים התבקשו להפחית את הצריכה הקלורית הכוללת ב-500 קלוריות/יום, אך לא התבקשו לערוך שינויים בדיאטה. הן גם קיבלו המלצה להגביר פעילות גופנית ב-150 דקות בשבוע.
לאחר 6 חודשים, הירידה הממוצעת במשקל הגוף עמדה על 3.4% לעומת 0.89% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בהתאמה (p=0.003).
בסך הכול, 46 נשים בקבוצת ההתערבות ו-52 ביקורות השלימו את 18 חודשי המחקר. שיעור ההריונות עמד על 61% מהנשים בקבוצת ההתערבות, לעומת 39% מהנשים בקבוצת הביקורת. שיעור ההריונות הספונטאניים בקרב אלו שלא קיבלו טיפול תרופתי לפוריות עמדו על 33.3% לעומת 12.3% (p=0.009).
התוצא העיקרי, שיעור לידות חי לאחר 18 חודשים, עמדו על 51% מהנשים בקבוצת ההתערבות, בהשוואה ל-36.8% מהביקורות, כאשר ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית, אך היה מאוד משמעותי קלינית.
במונחי עלויות רפואיות, החוקרים מצאו כי חישוב ICER (Incremental Cost-Effectiveness Ratio), מדד סטנדרטי להערכת מאזן עלות-תועלת, לכל לידת חי, עמד על 24,393 דולרים מנקודת מבט חברתית, על 12,633 דולרים עבור מערכת הבריאות ועל 5,980 דולרים למטופלת. מאחר ומערכת הבריאות נכונה לשלם עבור טיפולי IVF עד 15,000 דולרים, התערבות זו לשינוי אורחות החיים משתלמת מבחינת מאזן עלות-תועלת בהשוואה לטיפול הסטנדרטי.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society
לידיעה במדסקייפ