מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מבחן ה-d-dimer בפלזמה משמש, יחד עם מבחנים מנבאים קליניים נוספים, לשלילת תסחיף ריאתי (PE) במטופלים קשים בעשרות השנים האחרונות. מחקר חדש מצביע על כך שייתכן שזו לא הבדיקה הנכונה לשימוש במטופלים מאושפזים הסובלים מ-COVID-19. המחקר שפורסם ב-JAMA Network Open, הדגים שלכל המטופלים המאושפזים עם COVID-19 וראיות רדיוגרפיות של PE היו רמות D-dimer בפלזמה של 0.05 מיקרוגרם/מ"ל או יותר, נקודת החיתוך לאבחון, אך גם ל-91.2% מהמטופלים המאושפזים עם COVID-19 ללא PE. "בהתחשב בהסתברות הגבוהה לפני הבדיקה לתסחיף ריאתי ובספציפיות הנמוכה שנצפתה במחקר זה ובמחקרים אחרים, תוצאות אלה מצביעות על כך ששימוש ברמות D-dimer כדי לשלול PE בקרב חולים המאושפזים עם COVID-19 עשוי להיות בלתי הולם ויש לו תועלת קלינית מוגבלת" המחברים מסכמים.
המחקר בדק את הדיוק האבחנתי של בדיקת ה-D-dimer בקרב 1541 חולים שאושפזו עם COVID-19 בין ינואר 2020 לפברואר 2021. המחברים השוו את ריכוזי ה-D-dimer בפלזמה לתוצאות ה-CTPA, הקריטריון האבחנתי ל-PE, ב-287 מהחולים. ל-37 מטופלים (12.9%) היו עדויות רדיוגרפיות לתסחיף ריאתי ול-250 (87.1%) לא. לרוב המכריע של החולים (92.3%, n=265), היו רמות D-dimer בפלזמה של 0.05 מיקרוגרם/מ"ל או יותר, כולל כל המטופלים עם PE ו-225 מתוך 250 ללא PE.
"בדיקת ה-D-dimer משמשת באלגוריתמים אבחוניים למחלה טרומבואמבולית ורידית, אך לא בטוח אם שימוש זה תקף בהקשר של COVID-19 - מחלה שאנו מבינים כיום שהיא קשורה לפקקת תוך-כלית ולפיברינוליזה", אמר ד"ר מתיו טומי , קרדיולוג ב-Mount Sinai Morningside. הוא הוסיף כי "הקבוצה שנכללה במחקר הייתה קבוצה נבחרת של מטופלים המייצגים פחות מ-20% מתוך 1541 החולים שנבדקו. אי הכללת נתונים על יותר מ-80% מהחולים שנסקרו ולא עברו CTPA מהווה מגבלה משמעותית של המחקר". לדבריו, "בקבוצת הנבחרים הקטנה שנבחרה, המייצגת קבוצת מטופלים בהסתברות גבוהה לתסחיף ריאתי, לא היה מטופל עם תסחיף ריאתי בעל ערך D-dimer נמוך מ-0.5 מיקרוגרם/מ"ל. עם זאת, נצפו טווחים רחבים של ערכי D-DIMER במטופלים עם COVID-19 ותסחיף ריאתי (0.5 עד מעל 10,000 מיקרוגרם/מ"ל) וללא תסחיף ריאתי (0.2 עד 128 מיקרוגרם/מ"ל). סוגיה זו הופכת רלוונטית כאשר אנו שוקלים פיתוח נתונים לגבי שימוש בנוגדי קרישה בטיפול בחולים המאושפזים עם COVID-19. למדנו השנה כי אצל חולים קשים המאושפזים עקב COVID-19, טיפול נוגד קרישה שגרתי (הפרין) אינו מועיל ועלול להזיק, בהשוואה לטיפול המניעתי הרגיל". "כאשר אנו שואפים לאזן בין הסיכונים המתחרים של דימום ופקקת, אבחון מדויק של תסחיף ריאתי חשוב לקבלת ההחלטות לגבי נוגדי קרישה טיפוליים, כולל ב-COVID-19" הוא מסכם.
לכתבה ב-Medscape