ההנחיות הנוכחיות בארה"ב ובאירופה ממליצות על טיפול ארוך-טווח בחסמי ביתא לאחר אוטם לבבי חד, אך ייתכן כי אין עוד מקום להמלצה גורפת זו בעידן המודרני של טיפולי רה-פרפוזיה, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-European Society of Cardiology.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר ארצי מדנמרק, אשר כלל למעלה מ-30,000 חולים שאושפזו בשל אוטם לבבי חד במהלך 2003-2018. בכל המקרים לא הייתה התוויה אחרת או התווית-נגד לטיפול בחסמי ביתא.
כל החולים היו יציבים 90 ימים לאחר האשפוז, בנקודה זו 24,770 מהחולים היו תחת טיפול ארוך-טווח בחסמי ביתא ו-5,407 (18%) לא נטלו טיפול זה. שתי הקבוצות היו דומות מבחינת פיזור המינים, מחלות רקע ותרופות נוספות. כל החולים במאגר היו במעקב לאורך עד שלוש שנים, המשך המומלץ לטיפול בחסמי ביתא לאחר אוטם לבבי.
בנקודת הזמן של שלוש שנים לאחר אוטם לבבי לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בתוצא המשולב שכלל תמותה קרדיווסקולארית, הישנות אוטם לבבי, אי-ספיקת לב, אירוע מוחי, אנגינה, או פרוצדורה לבבית (22.9% בקבוצת הטיפול בחסמי ביתא לעומת 21.6% מאלו שלא נטלו טיפול ארוך-טווח בחסמי ביתא). שיעורי הישנות אוטם לבבי היו דומים ועמדו על 6.7% בשתי הקבוצות. שיעורי תמותה קרדיווסקולארית במהלך 3 שנות מעקב עמדו על 1.4% בקרב מטופלים בחסמי ביתא ועל 1.7% באלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים מדווחים כי אין עדות כלשהי להשפעה לבבית מגנה של הטיפול התרופתי, אך גם לא זוהה סיכון מוגבר לאירועים חריגים שהובילו לאשפוז. הם מדגישים כי העדר עדויות אינו מעיד בהכרח על העדר השפעה, אך גם אם ישנה השפעה ניתן לקבוע בדרגת ודאות די גבוהה כי זו ככל הנראה מינימאלית.
החוקרים השלימו מספר ניתוחים נוספים במטרה לקחת בחשבון אפשרות ערפלנים לא-מדידים ואלו תמכו בתוצאות המחקר הראשי.
מתוך כנס ה-ESC
לידיעה במדסקייפ