מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open עולה כי חולים רבים עם LVAD (Left Ventricular Assist Device) נדרשים לניתוח לא-לבבי ומצויים בסיכון גבוה מהממוצע לתחלואה ותמותה בעקבות כך.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את המגמות, מאפייני החולים ותוצאות התערבויות פולשניות לא-לבביות בקרב חולים עם LVAD.
מדגם המחקר כלל חולים שהופנו לניתוחים שאינם לבביים, כאשר התוצא העיקרי היה שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים, אשר כללו תמותה מכל-סיבה באשפוז או לאחר 30 ימים, אירוע מוחי איסכמי, או דימום תוך-מוחי, לאחר ניתוח לא-לבבי. החוקרים בחנו בנפרד את שיעורי התמותה המוקדמת (פחות מ-60 ימים מניתוח לא-לבבי) ומאוחרת (60 ימים ומעלה לאחר ניתוח לא-לבבי).
מבין 8,118 חולים עם LVAD (גיל ממוצע של 63.4 שנים, 79.9% נשים), 1,326 חולים (16.3%) עברו ניתוח לא-לבבי, כאשר מבין אלו, 1,000 פרוצדורות (75.4%) היו דחופות או חירום ו-326 פרוצדורות (24.6%) היו אלקטיביות.
החוקרים מדווחים כי לא תועדו הבדלים בין חולים שעברו ניתוח לא-לבבי וחולים שלא עברו ניתוחים אלו. מספר הניתוחים הלא-לבביים בקרב חולים עם LVAD עלה מ-64 ניתוחים בשנת 2012 ל-304 ניתוחים בשנת 2017. חציון מרווח הזמן מהשתלת LVAD עד לניתוח לא-לבבי עמד על 309 ימים. הניתוחים הנפוצים כללו ניתוח כללי (613 ניתוחי בטן, אגן ומערכת עיכול).
סיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים סביב הניתוח תועדו ב-169 חולים (16.9%) לאחר ניתוח לא-לבבי דחוף או חירום וב-23 חולים (7.1%) לאחר ניתוח לא-לבבי אלקטיבי.
ניתוח לא-לבבי דחוף או חירום לווה בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת (יחס סיכון של 8.78, p<0.009) ומאוחרת (יחס סיכון של 1.71, p<0.001) לאחר ניתוח לא-לבבי, בהשוואה לחולים עם LVAD אשר לא הופנו לניתוח לא-לבבי. ניתוח לא-לבבי אלקטיבי לווה גם בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת (יחס סיכון מתוקן של 2.65, p<0.001) ומאוחרת (יחס סיכון מתוקן של 1.29, p = 0.008) לאחר ניתוח לא-לבבי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי אחד מכל שישה חולים לאחר השתלת LVAD הופנה לניתוח לא-לבבי. סיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים היו נפוצים באוכלוסיה זו, כאשר תועד סיכון גבוה במיוחד לתמותה בשלב מוקדם לאחר ניתוח דחוף או חירום, כמו גם לאחר ניתוח אלקטיבי.
JAMA Network Open 2020
לידיעה ב-MedPage Today