מחלימי קורונה עם תסמינים ממושכים לאחר הזיהום (Long COVID-19), גם אלו שפיתחו מחלה קלה בלבד, מצויים בסיכון מוגבר משמעותית להידרדרות ניכרת בתפקוד הכלייתי, עד כדי מחלת כליות בשלב סופני, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology.
החוקרים מסבירים כי מקרים של Long COVID-19 כוללים הפרעה בתפקוד ריאתי ואיברים אחרים והתסמינים נותרים חודשים לאחר ההחלמה.
במחקר הנוכחי נבחנו הנתונים אודות למעלה מ-1.7 מיליון משתתפים בריאים ומשתתפים שחלו בקורונה, כאשר 89,216 שרדו לפחות 30 ימים לאחר אבחנת COVID-19 והיתר שימשו כביקורות.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, אלו ששרדו את הזיהום הנגיפי נטו להיות צעירים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של מטופלים שחורים, לשהות בבתי אבות או במוסדות סיעודיים, ליטול תרופות מרשם (דוגמת סותרי חומצה או נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים), עם שכיחות גבוהה יותר של מחלת ריאות כרונית, סוכרת ומחלות לב וכלי דם.
בהשוואה לביקורות שלא נדבקו בנגיף, בקרב חולים לא-מאושפזים עם COVID-19 תועד סיכון גבוה ב-15% לסיבוך כלייתי מג'ורי (דוגמת מחלת כליות כרונית), עליה של 30% בסיכון לנזק כלייתי חד ועליה של 215% בסיכון למחלת כליות סופנית.
לאחר 30 הימים הראשונים של זיהום בנגיף הקורונה, ב-4,757 (5.3%) חולים דווח על ירידה של לפחות 30% בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער.
בקרב חולים שנדרשו לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ תועד סיכון גבוה פי שלוש לירידה של 30% ומעלה בקצב פינוי גלומרולארי משוער, בעוד שבחולים מאושפזים שלא נדרשו לאשפוז ביחידות טיפול נמרץ תועד סיכון גבוה כפליים. באלו עם מחלה קלה נרשמה עליה של 9% בסיכון להידרדרות דומה בתפקוד הכלייתי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במידה ולא מבטיחים טיפול הולם בכליות כחלק מהטיפול המקובל לאחר הזיהום האקוטי בנגיף קורונה, אזי מפספסים הזדמנות לסייע למאות אלפי חולים שלא היו מודעים להידרדרות התפקוד הכלייתי שלהם בעקבות הזיהום הנגיפי.
Journal of the American Society of Nephrology 2021
לידיעה ב-CIDRAP