נעה גינזבורג, BSc
ע”פ מחקר רטרוספקטיבי רחב היקף זה המתפרסם לאחרונה ב-Am J Med הטיפול בפרפור פרוזדורים באמצעות NOAC היה בעל פרופיל תועלת/סיכון עדיף על וורפרין, כאשר מבין ה-NOACs אפיקסבן ודביגטרן הראו פרופיל מועדף על פני ריברוקסבן .
ברקע למחקר, מסבירים המחברים כי נוגדי קרישה שאינם מסוג אנטגוניסטים לויטמין K (או NOACs) מהווים חלופה לקומדין (warfarin ) במטופלים עם פרפור עליות שאינו מסתמי. מחקרים אקראיים השוו בעבר את הטיפולים מסוג NOACs לטיפול בקומדין, אך לא נערכה השוואה של רמת הבטיחות והיעילות בין ה- NOACs השונים. במחקר חדש זה בוצעה השוואה בין הטיפולים השונים ( dabigatran, (פרדקסה) rivaroxaban (קסרלטו) , ו- apixaban (אליקוויס)) לבין עצמם, כמו גם אל מול הטיפול בקומדין בחולים הללו. מממצאי המחקר עולה כי לטיפול ב- dabigatran, rivaroxaban, ו- apixaban פרופיל תועלת מול נזק מועדף על פני הטיפול בקומדין, וכאמור, כאשר הטיפולים הללו הושוו בינם לבין עצמם, החוקרים נמצא כי לטיפול ב-dabigatran ו-apixaban פרופיל תועלת מול נזק מועדף על הטיפול ב-rivaroxaban.
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה במטופלים חדשים עם פרפור עליות שאינו מסתמי, השתתפו מבוטחי מדיקייר שהחלו טיפול בקומדין (warfarin , 183,318), או טיפול במינון סטנדרטי ב-dabigatran (עם 150 מ”ג פעמיים ביום, 86,198 מטופלים), rivaroxaban ( עם 20 מ”ג פעם ביום, 106,389 מטופלים), או apixaban (עם 5 מ”ג פעמיים ביום, 73,039 מטופלים).
המשתתפים החלו את הטיפול בין אוקטובר 2010 לבין ספטמבר 2015.
מדד Propensity score adjusted Cox proportional hazards regression היה בשימוש לשם הערכת יחס הסיכונים המותאם (HR) וה- 95% confidence intervals או CI עבור שבץ כתוצאה מפקקת, דימום תוך גולגלתי, דימום חוץ גולגולתי חריף או תמותה מכל סיבה, כשהחוקרים משווים כל אחת מהתרופות מסוג NOAC עם קומדין, ובינן לבין עצמן.
החוקרים מצאו כי בהשוואה לקומדין, כל אחד מטיפולי ה-NOAC נקשר עם סיכון מופחת לשבץ (ירידה של 20%-29%, כש- P=0.002 עבור dabigatran, ו-P<0.001 עבור rivaroxaban, apixaban), לדימום תוך גולגולתי (ירידה של 35%-62%, עם P<0.001 עבור כל ה-NOAC), וכן של תמותה מכל סיבה (ירידה של 19%-34% עם P<0.001 עבור כל NOAC).
בהשוואה בין טיפולי ה-NOAC נראו תוצאות דומות בסיכון לשבץ, אך החוקרים מציינים כי הטיפול ב-rivaroxaban נקשר לעליה בסיכון לדימום תוך גלגלתי (בהשוואה ל-dabigatran, עם HR=1.71 ו- 95% CI 1.35-2.17), לדימום חוץ גולגולתי חריף (בהשוואה ל-dabigatran, עם HR=1.32 ו-95% CI 1.21-1.45; בהשוואה ל-apixaban, עם HR=2.70 ו-95% CI 2.38-3.05), ותמותה מכל סיבה (בהשוואה ל-dabigatran, עם HR= 1.12, ו-95% CI 1.01-1.24, ובהשוואה ל-apixaban, עם HR =1.23 ו-95% CI 1.09-1.38).
כמו כן, הטיפול ב-Dabigatran נקשר לסיכון מופחת לדימום תוך גולגולתי (HR=0.70; 95% CI 0.53-0.94) , ועליה בסיכון לדימום חוץ גולגולתי חריף (HR=2.04; 95% CI 1.78-2.32), בהשוואה לטיפול ב-apixaban.
החוקרים מסכמים כי במטופלים שהחלו טיפול סטנדרטי ב-NOAC עבור פרפור עליות שאינו מסתמי, ומטופלים בקומדין עם מאפיינים דומים בתחילת הטיפול, נראה כי dabigatran, rivaroxaban, ו- apixaban מציגים פרופיל תועלת מול נזק מועדף על פני הטיפול בקומדין.
עם זאת, הם מציינים כי בהשוואה פנימית בין ה-NOAC השונים, הטיפולים ב-dabigatran ו-apixaban הציגו פרופיל תועלת מול נזק עדיפים על פני הטיפול ב-rivaroxaban.
Am J Med. 2019 Jan 8. pii: S0002-9343(19)30051-8. doi:10.1016/j.amjmed.2018.12.023. [Epub ahead of print]
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!