הטיפול בסרטן שד לעיתים קרובות מוביל להתפתחות כאב או מוגבלות בזרוע, כמו גם לימפאדמה באזור בית השחי עם פגיעה באיכות החיים של הנשים. מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת The BMJ עולה כי נשים שהחלו לבצע פעילות גופנית זמן קצר לאחר ההתערבות הניתוחית דיווחו על פחות כאב ותפקוד טוב יותר של הזרוע לאחר שנה אחת, בהשוואה לאלו שלא עסקו בפעילות גופנית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם תכנית פעילות גופנית מובנית עשויה להביא לשיפור התפקוד ואיכות החיים הבריאותית של נשים בסיכון גבוה למוגבלות גפה עליונה לאחר ניתוח סרטן שד, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי. הם השלימו מחקר רב-מרכזי, שכלל 17 מרכזי סרטן ברחבי בריטניה.
מדגם המחקר כלל נשים שעברו ניתוח עקב סרטן שד והיו בסיכון לפגיעה בגפה עליונה לאחר הניתוח. המשתתפות חולקו באקראי ביחס 1:1 לטיפול סטנדרטי עם תכנית אימונים מובנית (196 נשים) או טיפול סטנדרטי בלבד (196 נשים).
התוצא העיקרי של המחקר היה שאלון DASH (Disability of Arm, Hand and Shoulder) לאחר 12 חודשים. תוצאים משניים כללו את מדדי כאב, סיבוכים, איכות חיים בריאותית וניצול משאבים.
בתקופה שבין 26 בינואר בשנת 2016 ועד 31 ביולי בשנת 2017, 951 נשים עברו בדיקות סקר ו-392 נשים (גיל ממוצע של 58.1 שנים) נכללו במחקר, כאשר 382 נשים היו זמינות לניתוח לפי כוונה לטפל. החוקרים מדווחים כי 181 מבין 191 נשים (95%) בזרוע ההתערבות הגיעו לפחות לפגישה אחת.
התפקוד של הגפה העליונה השתפר לאחר פעילות גופנית, בהשוואה לטיפול סטנדרטי (מדד DASH ממוצע של 16.3 לעומת 23.7, בהתאמה; הבדל ממוצע מתוקן של 7.81, p=0.001). תוצאים משניים נטו לטובת זרוע ההתערבות, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי, עם עצימות כאב נמוכה יותר לאחר 12 חודשים (הבדל ממוצע מתוקן של 0.68-, p=0.02) ופחות תסמיני מוגבלות של הזרוע לאחר שנה (הבדל ממוצע מתוקן לפי מדד Functional Assessment of Cancer Therapy-Breast +4 של 2.02-, p=0.001).
לא תועדה עליה בסיבוכים, לימפאדמה, או אירועים חריגים בקרב משתתפות בזרוע ההתערבות. תכנית הפעילות הגופנית הייתה כרוכה בעלויות נמוכות יותר של טיפול רפואי והייתה משתלמת מבחינת מאזן עלות-תועלת לעומת טיפול סטנדרטי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי תכנית פעילות גופנית הינה גישה יעילה ומשתלמת להפחתת מוגבלות גפה עליונה שנה לאחר טיפול ניתוחי לסרטן שד בנשים בסיכון לסיבוך זה לאחר ההתערבות הכירורגית.
BMJ 2021