מנתונים ממחקר CARAVAGGIO שהוצגו אונליין בכינוס מדעי מטעם ה-American College of Cardiology/World Congress of Cardiology ופורסמו בו-זמנית בכתב העת New England Journal of Medicine עולה כי טיפול פומי ב-Apixaban (אליקוויס) היה דומה ביעילותו ל-Dalteparin (פרגמין) לטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי על-רקע ממאירות, ללא עליה בסיכון לאירועי דמם מג’ורי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הנחיות שפורסמו לאחרונה המליצו לשקול שימוש ב-Edoxaban או Rivaroxaban לטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי בחולי סרטן. עם זאת, התועלת של תכשירים פומיים אלו מוגבלת לאור הסיכון המוגבר לאירועי דמם עם טיפול זה.
החוקרים השלימו מחקר בינלאומי, אקראי, העדר-נחיתות, בתווית-פתוחה, במסגרתו חולים עם סרטן ואבחנה של פקקת ורידים עמוקים פרוקסימאלית או תסחיף ריאתי חולקו באקראי לטיפול פומי ב-Apixaban (מינון של 10 מ”ג פעמיים ביום לשבוע ולאחר מכן 5 מ”ג, פעמיים ביום) או לזריקה תת-עורית של Dalteparin (מינון 200 יחידות בינלאומיות/ק”ג משקל גוף כל יום למשך חודש ולאחר מכן, 150 יחידות בינלאומיות/ק”ג כל יום). הטיפולים ניתנו לתקופה של שישה חודשים והתוצא העיקרי היה עדות אובייקטיבית להישנות תרומבואמבוליזם ורידי במהלך הטיפול. תוצא הבטיחות העיקרי של המחקר היה אירועי דמם מג’ורי.
מהתוצאות עולה כי שיעורי הישנות תרומבואמבוליזם ורידי עמדו על 5.6% (32 מבין 576 חולים) בקבוצת הטיפול ב-Apixaban, בהשוואה ל-7.9% (46 מבין 579 חולים) בקבוצת הטיפול ב-Dalteparin (יחס סיכון של 0.63; רווח בר-סמך 95% של 0.37-1.07; p<0.001 להעדר-נחיתות).
אירועי דמם מג’ורי תועדו ב-22 חולים (3.8%) בקבוצת הטיפול ב-Apixaban וב-23 חולים (4.0%) בקבוצת הטיפול ב-Dalteparin (יחס סיכון של 0.82, רווח בר-סמך 95% של 0.40-1.69, p=0.60).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול פומי ב-Apixaban היה לא-נחות, בהשוואה לטיפול בזריקה תת-עורית של Dalteparin לטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי על-רקע ממאירות ולא לווה בסיכון מוגבר לאירועי דמם מג’ורי.
N Engl J Med. Published online March 29, 2020
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!