מנתונים שפורסמו בכתב העת Thorax עולה כי טיפול בחסמי ביתא אינו מלווה בסיכון מוגבר להתלקחות מחלת ריאות חסימתית כרונית (Chronic Obstructive Pulmonary Disease) לאחר אוטם לבבי, ללא תלות בחומרת מחלת הריאות הכרונית או הסיכון להתלקחות חדה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין טיפול בחסמי ביתא ובין הסיכון להתלקחות חדה של מחלת ריאות חסימתית כרונית בחולים לאחר אוטם לבבי ראשון בחייהם. הם התבססו על נתונים ארציים מדנמרק אודות חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית לאחר אשפוז בשל אוטם לבבי בין 2003 עד 2015.
מדגם המחקר כלל 10,884 חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית, אשר שוחררו מבית חולים לאחר אוטם לבבי ראשון בחייהם. שיעור התלקחות חדה של מחלת ריאות חסימתית כרונית לאחר השחרור מבית החולים עמד על 35%, כאשר 65% מהמשתתפים טופלו בחסמי ביתא לאחר שנה אחת.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין חסמי ביתא ובין סיכון מופחת להתלקחות מחלת ריאות חסימתית כרונית (יחס סיכון מתוקן של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.74-0.83). קשר זה לא היה תלוי בסוג האוטם הלבבי (יחס סיכון של 0.70 בחולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST ויחס סיכון של 0.80 באלו עם אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST), נוכחות או העדר אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.82 ויחס סיכון של 0.77, בהתאמה), מינון וסוג חסמי ביתא, כמו גן חומרת ההתלקחות.
התוצאות היו דומות ב-1,118 חולים עם נתונים מלאים אודות חומרת מחלת הריאות הכרונית ונטל התסמינים (חציון מדד FEV1 עמד על 46% ומרבית החולים סבלו מקוצר נשימה בדרגה בינונית) וב-1,358 חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגה חמורה והתלקחויות תדירות עם שיעור התלקחויות לאחר שנה אחת של 70%.
ממצאי המחקר תומכים בבטיחות השימוש בחסמי ביתא בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית, כולל חולים בסיכון גבוה למחלה חמורה.
Thorax Published Online First: 20 August 2020