מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-New England Journal of Medicine עולה כי בילדים לאחר פרוצדורת Norwood, שיעורי ההישרדות ללא-השתלה לאחר 12 חודשים היו טובים יותר עם שאנט RVPA (Right Ventricle-Pulmonary Artery), בהשוואה לשאנט MBT (Modified Blalock-Taussig). לאחר 12 חודשים לא תועד הבדל מובהק בשיעורי ההישרדות ללא-השתלה בין שתי הקבוצות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פרוצדורת Norwood עם שאנט MBT, השלב הפליאטיבי הראשון בטיפול במומי חדר בודד עם חסימת מוצא הזרימה הסיסטמית, מלווה בשיעורי תמותה גבוהים. שאנט RVPA עשוי להביא לשיפור בזרימה הכלילית, אך דורש בנוסף Ventriculotomy. החוקרים השוו את שני השאנטים בתינוקות עם תסמונת לב היפופלסטי או אנומליות נלוות.

במסגרת המחקר תינוקות שנדרשו לפרוצדורת Norwood חולקו באקראי לשאנט MBT (275 תינוקות) או RVPA (274 תינוקות) ב-15 מרכזים רפואיים בצפון אמריקה. היעד העיקרי של המחקר היה תמותה או השתלת לב 12 חודשים לאחר ההקצאה האקראית. יעדים משניים כללו התערבויות קרדיווסקולאריות לא-מתוכננות ואת גודל ותפקוד החדר הימני לאחר 14 חודשים וההישרדות ללא-השתלה עד שהמשתתף האחרון הגיע לגיל 14 חודשים.

שיעורי ההישרדות ללא-השתלה 12 חודשים לאחר ההקצאה האקראית היו גבוהים יותר עם שאנט RVPA, בהשוואה ל-MBT (74% לעומת 64%,  p=0.01). עם זאת, בקבוצת המטופלים בשאנט RVPA תועדה שכיחות גבוהה יותר של התערבויות לא-מתוכננות (p=0.003) וסיבוכים (p=0.002). גודל ותפקוד החדר הימני בגיל 14 חודשים ושיעור הסיבוכים החמורים הלא-פטאליים בגיל 12 חודשים היו דומים בשתי הקבוצות. מנתונים שנאספו במהלך תקופת מעקב של 32 חודשים עולה הבדל לא-מובהק בשיעורי ההישרדות ללא-השתלה בין שתי הקבוצות (p=0.06).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מממצאי המחקר עולה כי לשאנט RVPA עדיפות על-פני שאנט MBT בכל הנוגע לשיעורי ההישרדות ללא-השתלה עד 12 חודשים לאחר פרוצדורת Norwood בילדים. עם זאת, אין עדויות להבדל מובהק בשיעורי ההישרדות ללא-השתלה בין שתי הקבוצות לאחר 12 חודשים.

N Engl J Med 362:1980

הערת מערכת מאת ד”ר ירון רזון, עורך מדור קרדיולוגיה פדיאטרית

לא כל יום מתפרסמת עבודה בנושא כה ספציפי של קרדיולוגיית ילדים ב NEJM, וזה אומר הרבה על איכות העבודה.

הממצאים בעבודה רובם ידועים, אם כי עכשיו הוכחו באופן ברור, מעבודות קודמות וניסיוננו ידוע שהילדים לאחר ביצוע שנט מסוג “סנו” יציבים יותר לאחר הניתוח ושבילדים אלו בד”כ נדרשת התערבות מוקדמת יותר לביצוע ה”גלן” בשל כחלון מוקדם יותר.

ממצא מעניין בעבודה הוא שההבדל העיקרי בתמותה בין השנטים היה משלושים יום לאחר הנורווד ועד ה”גלן” ולאו דווקא במהלך המיידי לאחר הניתוח.

ממצא נוסף מעניין הוא שמבחינת התפתחות עורקי הריאה ההבדל היחיד היה שבשנט מסוג MBT ה RPA גדל יותר מב”סנו“.

כאשר בדקו את המהלך לאחר גיל שנה לא היה הבדל בהישרדות למי שכבר הגיע ל “גלן“

ונותר לחכות לפרספקטיבה ארוכת שנים יותר לראות האם הונטריקולוטומיה של חדר ימין תשנה את המהלך לאחר הפונטן בילדים עם שנט מסוג סנו