התערבות כלילית מילעורית מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים ארוכי-טווח, בהשוואה לניתוח, בחולים עם חסימה כרונית מלאה ומחלת כלילית רב-כלית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס ה-EuroPCR.

עם זאת, בקרב חולים עם מדד SYNTAX Score I שתמך בהתערבות כלילית מילעורית או צפי לתוצאות דומות עם התערבות כלילית מילעורית וניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, שתי הגישות הובילו לסיכון דומה לתוצא העיקרי של תמותה, אוטם לבבי או אירוע מוחי לאחר חמש שנים.

מדגם המחקר כלל 4,324 חולים, מהם 2,264 לאחר ניתוח מעקפים ו-2,060 לאחר התערבות כלילית מילעורית עם חסימה כלילית מלאה במשך לפחות שלושה חודשים טרם פרוצדורת רה-וסקולריזציה, אשר היו במעקב קליני לאחר חודש, 6 חודשים, שנה אחת ולאחר מכן כל שנה למשך עד 5 שנים.

חולים בקבוצת ניתוח מעקפים היו מבוגרים יותר, בהשוואה לאלו בקבוצת התערבות כלילית מילעורית, עם שיעור גבוה יותר של מעשנים ומקטע פליטה נמוך יותר, נגעים מסוידים בדרגה חמורה, נגעים גדולים מ-29 מ”מ ומדדי SYNTAX ו-Japanese-CTO גבוהים יותר.

לאחר 30 ימים, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו דומים בקרב חולים לאחר ניתוח מעקפים ואלו לאחר התערבות כלילית מילעורית (1.0% לעומת 0.4%).

המשלב של תמותה, אוטם לבבי או אירוע מוחי לאחר חמש שנים תועד ב-12.1% בקרב חולים לאחר ניתוח מעקפים וב-11.4% בקרב חולים לאחר התערבות כלילית מילעורית.

מניתוח סטטיסטי עלה כי התערבות כלילית מילעורית לוותה בסיכון מוגבר לתוצא המשולב העיקרי, בהשוואה לניתוח מעקפים של עורקים כליליים (יחס סיכון של 1.21, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.44).

התערבות כלילית מילעורית לוותה בסיכון מתוקן מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.32, רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.67), תמותה לבבית (יחס סיכון של 1.81, רווח בר-סמך 95% של 1.31-2.49), אוטם לבבי (יחס סיכון של 7.00, רווח בר-סמך 95% של 4.58-10.68) ורה-וסקולריזציה חוזרת (יחס סיכון של 7.93, רווח בר-סמך 95% של 6.01-10.46), אך סיכון מופחת לאירוע מוחי (יחס סיכון של 0.37, רווח בר-סמך 95% של 0.25-0.54).

מניתוח לפי תתי-קבוצות שסווגו לפי מדד SYNTAX Score II עלה כי הסיכון לתוצא העיקרי היה דומה בקרב חולים לאחר התערבות כלילית מילעורית וניתוח מעקפים בחולים בהם תועדה המלצה דומה להתערבות כלילית או ניתוח מעקפים (11.1% לעומת 12.5%; יחס סיכון מתוקן של 0.94, רווח בר-סמך 95% של 0.75-1.17).

מנגד, התערבות כלילית מילעורית לוותה בסיכון מוגבר משמעותית לתוצא הסיום העיקרי (12.2% לעומת 11.5%; יחס סיכון מתוקן של 1.55, רווח בר-סמך 95% של 1.14-2.09) ושיעורי תמותה מכל-סיבה לאחר חמש שנים (5.9% לעומת 6.3%; יחס סיכון מתוקן של 1.65, רווח בר-סמך 95% של 1.09-2.49) בקרב חולים עם מדד SYNTAX Score II שתמך בניתוח מעקפים.

בנוכחות מדד SYNTAX Score II של 8 ומטה, התערבות כלילית מילעורית וניתוח מעקפים לוו בסיכון דומה לתוצא העיקרי. עם זאת, בנוכחות מדד של מעל 8 נקודות, התערבות כלילית מילעורית לוותה בסיכון מוגבר משמעותית לתוצא העיקרי.

החוקרים מסכמים כי ניתוח מעקפים עדיין יכול להיחשב כהתערבות הטובה ביותר בחולים עם חסימה כלילית מלאה ומחלה רב-כלית, עם זאת, ניתן לשקול התערבות כלילית מילעורית במקרים מתאימים כאמצעי חליפי לרה-וסקולריזציה.

מתוך כנס ה-EuroPCR

לידיעה במדסקייפ