איזון טוב של פרופיל השומנים בשנה שלאחר רה-וסקולריזציה כלילית מלווה בתוצאות קרדיווסקולאריות טובות יותר בטווח הארוך בחולי סוכרת, עם הבדלים מסוימים לפי סוג הפרוצדורה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של רמות LDL על היארעות אירועים קרדיווסקולאריים לאחר פרוצדורת רה-וסקולריזציה (התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים) או עם טיפול תרופתי אופטימאלי בלבד בחולים עם מחלת לב כלילית וסוכרת מסוג 2.
החוקרים אספו נתונים משלושה מחקרים אקראיים, תוך סיווג חולים עם סוכרת מסוג 2 לפי רמות LDL שנה לאחר ההקצאה האקראית. התוצא העיקרי היה שיעור סיבוכים אירועים צרברווסקולאריים או לבביים מג'וריים, כולל תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי ואירוע מוחי לא-פטאלי.
במסגרת המחקר עקבו החוקרים אחר 4,050 חולים לאורך חציון של 3.9 שנים. בחולים עם רמות LDL לאחר שנה של 100 מ"ג/ד"ל ומעלה תועד סיכון מוגבר לסיבוכים צרברווסקולאריים ולבביים מג'וריים לאחר 4 שנים (17.2%), בהשוואה לסיכון בחולים עם ערכי LDL בטווח 70-100 מ"ג/ד"ל (13.3%) או ערכי LDL מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל (13.1%).
בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי בלבד, בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית תועדה ירידה בשיעור סיבוכים צרברווסקולאריים ולבביים מג'וריים רק במידה וערכי LDL לאחר שנה היו מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל (יחס סיכון של 0.60, p=0.016), בעוד שניתוח מעקפים לווה בתוצאות טובות יותר ללא תלות בערכי LDL לאחר שנה.
בחולים עם ערכי LDL לאחר שנה אחת של 70 מ"ג/ד"ל ומעלה, שיעור סיבוכים צרברווסקולאריים ולבביים מג'וריים בחולים לאחר ניתוח מעקפים היה נמוך משמעותית מהשיעור שתועדו בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם מחלת לב כלילית וסוכרת מסוג 2, ערכי LDL נמוכים יותר שנה לאחר התערבות כלילית לוו בתוצאות טובות יותר בטווח הארוך. בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי בלבד, התערבות כלילית מילעורית לוותה בירידה בשיעור אירועים צרברווסקולאריים ולבביים מג'וריים רק בקרב חולים בהם רמות LDL היו מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל.
J Am Coll Cardiol 2020
לידיעה ב-MedPage Today