מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine עולה כי מתן Belimumab (בנליסטה) לאחר Rituximab (מבטרה) מפחית רמות נוגדני IgG כנגד dsDNA (Double Stranded DNA) ואת הסיכון להתלקחות חמורה בחולים עם לופוס עמידים לטיפול קונבנציונאלי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את העדויות אודות יעילות טיפול ב- Belimumab, המכוון כנגד BAFF (B-Cell Activating Factor), לאחר טיפול ב-Rituximab בחולים עם לופוס. הם השלימו מחקר בשלב 2, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, אשר נערך באנגליה וכלל 52 חולים עם לופוס עמיד לטיפול קונבנציונאלי להם הומלץ על טיפול ב-Rituximab. כל המשתתפים קיבלו טיפול ב-Rituximab ולאחר 4 עד 8 שבועות הם חולקו אקראי לקבלת Belimumab או פלסבו למשך 52 שבועות.
התוצא העיקרי של המחקר היה רמות נוגדני IgG כנגד dsDNA לאחר 52 שבועות. תוצאים משניים כללו את היארעות התלקחויות מחלה וסיבוכים.
לאחר 52 שבועות, רמות נוגדני IgG כנגד dsDNA היו נמוכות יותר בחולים שטופלו ב- Belimumab, בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו (ממוצע גיאומטרי של 47 לעומת 103 יחידות בינלאומיות/מ"ל; ירידה של 70% מתחילת המחקר; p<0.001). הטיפול ב- Belimumab הפחית את הסיכון להתלקחות חמורה לעומת פלסבו (יחס סיכון של 0.27, p=0.033), עם 10 התלקחויות חמורות בזרוע הפלסבו ו-3 התלקחויות חמורות בזרוע Belimumab.
החוקרים מדווחים כי טיפול ב- Belimumab לא הביא לעליה בהיארעות אירועים חריגים חמורים.
בתת-קבוצה של 25 חולים עם נתונים זמינים לאחר 52 שבועות, הטיפול ב- Belimumab דיכא את אכלוס מחדש של תאי B (ממוצע גיאומטרי של 0.012 x 109/L), לעומת פלסבו (ממוצע גיאומטרי של 0.037 x 109/L).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן Belimumab לאחר Rituximab הפחית משמעותית את רמות נוגדני IgG כנגד dsDNA והפחית את הסיכון להתלקחות חמורה בחולים עם לופוס בהם המחלה הייתה עמידה לטיפול קונבנציונאלי. מכאן עולה כי משלב זה עשוי לשמש כגישת טיפול יעילה בחלק מהחולים עם המחלה האוטואימונית.
Ann Intern Med, Oct 26, 2021