שכיחות כאבים בכפות הרגליים מגיעה ל 30% מכלל האוכלוסייה. חלק נכבד מהלוקים בכאבים אלו אינו מחייב התערבות של מומחה לכפות רגליים וניתן לטיפול OTC (תרופות או מחוכים ללא מרשם רופא) וטיפול ביתי לאחר הדרכה של רופא המשפחה.
PLANTAR FASCIITIS: בכל שנה מעל 800 אלף אמריקאים תחת גיל 65 שנים פונים למרפאות בשל כאבים הקשורים לפסיה הפלנטרית. מעל 80% מהם נרפאים תוך חצי שנה לאחר טיפול עצמי או אמצעי OTC. כאשר הטיפול מתחיל תוך 12 חודשים מתחילת התלונות, סיכויי ההחלמה טובים יותר.
הפסיה הפלנטרית מהווה המשך ישיר לגיד אכילס. סיבת הכאבים אינה דלקת, אלא קרעים מיקרוסקופיים חוזרים בחיבור הפסיה לעצם העקב. זו הסיבה שטיפול בתרופות נוגדות דלקת אינו יעיל. לכן גם הזרקות סטירואידים אינן יעילות ואף נושאות בחובן סיכון של קרע הפסיה, זיהום ואטרופיה של כרית השומן בתחתית העקב.
הטיפול כולל מתיחות לגיד אכילס במקרה שקצר, מתיחות לפסיה הפלנטרית ותרגילי חיזוק לפסיה, קיצור משך עמידה וירידה במשקל. הפסיה הפלנטרית רגישה גם לחבלות ישירות בחיבורה לעקב, שם היא מוגנת ע"י כרית שומן בלבד, אשר עם השנים מתדלדלת. נמצא כי מדרסים מוכנים מראש, המספקים ריפוד תחת העקב יעילים בתהליך ההחלמה.
הלוקס ריגידוס: מצב שכיח באוכלוסיה המבוגרת. מעבר לגיל 70 לוקים בו מעל 50% מהנשים 40% מהגברים. נובע משינויים ניווניים במפרק MPJ ראשון ובא לידי ביטוי בכאב, נפיחות והגבלת תנועה במפרק זה. יתכנו התלקחויות ותקופות רגיעה. באבחנה המבדלת יש לשלול גאוט. הטיפול אמנם כירורגי, אבל מדרס קשיח המגביל את תנועות המפרק וכן נעל בעלת סולייה קשיחה, עשויים לשפר את התלונות. יש הממליצים על סוליה קמורה (Rocker bottom) על מנת להקטין את תנועות ה MPJ.
הלוקס וולגוס: שכיח יותר בשים. מופיע בכרבע מהנשים בגילאי 18-65 שנים ובמעל שליש מהנשים מעבר לגיל 65. גורם הסיכון העיקרי ללקות בהלוקס ולגוס, הוא נעל בעלת חרטום צר. הטיפול היעיל בהפחתת הכאב הוא נעל רחבה. לא נמצא שמדרסים או מוצרים אחרים משפיעים על הכאב או שיפור בעיוות.
יבלות וירליות פלנטריות: יבלות וירליות אלו שכיחות יותר בילדים ומופיעות ב 20% מהילדים בין הגילאים 4-12 שנים. שני שליש מחלימים ספונטאנית תוך שנתיים. חומצה סליצילית יעילה בטיפול ביבלות אלו. טיפול בחנקן נוזלי נמצא בעל אותה דרגת יעילות כמו חומצה סליצילית.
יבלות ו Calluses: יבלות אלו נוצרות כתגובה לעומס ניכר או חיכוך. גירוי זה מביא לתגובה היפרקרטוטית של האפידרמיס. ייתכנו גורמים חיצוניים כמו הנעלה לקויה או ליקויים פנימיים כגון הלוקס וולגוס, אצבעות פטיש ועוד. עיקרון הטיפול הוא לשנות את חלוקת הלחצים על מנת לאפשר לעור להחלים.
במסגרת הטיפול יש לבחון את ההנעלה ובמקרים הנדרשים - לשנותה. יש מקום למדרסים המרחיקים עומס מראשי המסרקים (Metatarsal pads) או פדים מרפדים עם חלל במרכז (כמו בייגלה) וכן מדרסים המיוצרים לפי תכנון מראש לשחרור עומס מנקודות מסוימות. ניתן להשתמש גם בחומצה סליצילית לנגעים ההיפרקרטוטיים.
כאב מטטרסלי: לכאב בחלק הקדמי של כף הרגל ייתכנו סיבות שונות. מטטרסלגיה ונוירומה על שם מורטון הן 2 אפשרויות. בדרך כלל מדרסים המיועדים להסיט עומס מראשי המסרקים יעילים בהפחתת הכאב.
פטרת: ידועה גם בשם Athlete's foot. שכיחותה יכולה להגיע ל 50-80% באוכלוסיות מסוימות. במקרים אלו יש לטפל במשחה נגד פטריות
אוניקומיקוזיס: שכיחותה של פטרת הציפורניים מוערכת ב 6-14% מכלל האוכלוסייה. טיפול בתרופות דרך הפה יעיל יותר מטיפול מקומי במשחות שונות. יעילות תרופות "סבתא" שונות כמו שמן עץ התה, שמן חמניות, לא הוכחה אך אינה גורמת לתופעות לוואי או סיכון מיוחד.
Becker BA. Childress MA. Common Foot Problems: Over-the-Counter Treatments and Home Care. Am Fam Physician. 2018 Sep 1;98(5):298-303
הערות העורך
המאמר פורסם בירחון היוקרתי של איגוד רופאי המשפחה האמריקאי. כבר הכותרת מרמזת על המלצות המאמר. רוב מיחושי כפות הרגליים ניתנים לטיפול בהשגחת רופא המשפחה ובאמצעים פשוטים, הנמצאים בבית המרקחת ולא דורשים התערבות מומחה (מומחה אגב הכוונה גם לאורטופד, וגם לטכנאי אורטופדיה הבקי ומיומן בהכנת מדרסים והתאמתם).
המסר מעט מטריד. אכן מספר גדול מבעיות כפות הרגליים אינו מחייב התערבות אורטופד או מומחה לכף רגל (פודיאטר או אורטופד שזו תת התמחותו), אבל דווקא המקרים בהם האבחנה אינה וודאית או משיכת זמן עלולה להחמיר את בעיית המטופל או לחייב התערבות ניתוחית נרחבת יותר, דווקא שם רצויה עין מנוסה יותר.
בדקתי כבר לא מעט ספורטאים חובבים שסבלו משברי מאמץ בכפות הרגליים שאובחנו ככף רגל שטוחה, מטטרסרלגיה וכן "נקע" ע"י רופאים פחות מיומנים וטופלו בתרופות NSAID, מדרסים, ומשחות.
בדקתי מטופלים שלקו באי ספיקה של גיד טיביאליס פוסטריור ואובחנו כנקע של הקרסול, ועוד שלל מקרים, שלו טופלו במועד המתאים, היו מחלימים מהר יותר.
לפיכך המסר צריך להיות: אמנם מספר גדול של בעיות בכפות הרגליים אינו מחייב התערבות מומחה (כמו בענפים נוספים רבים ברפואה) אך בכל חשד או כאשר הטיפול אינו מביא למזור בזמן סביר, יש להפנות לייעוץ מומחה בתחום.