הסיכוי להעלמת כאב ספינאלי בחולים עם ממאירות גרורתית היה גבוה יותר לאחר שתי מנות קרינה פליאטיבית מסוג SBRT (Stereotactic Body Radiotherapy), בהשוואה לתוצאות קרינה קונבנציונאלית, כך עולה מתוצאות מחקר בשלב II/III שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ASTRO (American Society for Radiation Oncology).
במסגרת המחקר נכללו 229 חולים עם גרורות כואבות לעמוד השדרה, אשר חולקו באקראי לטיפול SBRT (מתן 24 Gy בשתי פרקציות) או לטיפול קרינתי פליאטיבי סטנדרטי (20 Gy בחמש פרקציות). חציון גיל המשתתפים עמד על 63 ו-65 שנים, בהתאמה.
מהנתונים עולה כי תגובה מלאה של הכאב לאחר שלושה חודשים השתפרה משמעותית בחולים לאחר SBRT, בהשוואה לביקורות (35% לעומת 15%, p<0.001), הבדל אשר נותר לאורך שישה חודשים (32% לעומת 16%, p=0.004).
מניתוח רב-משתני שכלל תקנון לגיל, מין, סוג גידול, מדד SINS (Spinal Instability Neoplasia Score), מצב תפקודי ומדד כאב התחלתי, טיפול SBRT נקשר בקשר מובהק עם סיכוי גבוה יותר לתגובה מלאה של הכאב לאחר 3 חודשים (יחס סיכויים של 3.47, p=0.0003) ושוב לאחר 6 חודשים (יחס סיכויים של 2.45, p=0.007).
בשתי הקבוצות תועדה ירידה חיובית דומה במדד SINS הממוצע לאחר 3 חודשים (0.94- בקבוצת SBRT לעומת 0.49- בקבוצת הביקורת). מדדים אלו היו כמעט זהים לאחר שישה חודשים (0.74- בקבוצת SBRT ו-0.73- בקבוצת הביקורת).
באשר לבקרת מחלה, ב-92% מהחולים בקבוצת SBRT לא הייתה עדות למחלה באתר המטופל לאחר 3 חודשים, זאת בהשוואה ל-86% מהביקורות, כאר ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. השיעורים היו דומים לאחר 6 חודשים (75% לעומת 69%, בהתאמה). שיעורי ההישרדות הכוללת לא היו שונים בין שתי זרועות מחקר.
בקרב חולים בקבוצת SBRT תועד שיפור באיכות החיים באוריינטציה כלכלית לאחר חודש אחד, עם סיכוי נמוך יותר להחמרה במצבם בשלב.
אירועים חריגים בדרגה 2 ומעלה היו נדירים בקבוצת SBRT לעומת טיפול קרינתי קונבנציונאלי וכלל דיספאגיה (2% לעומת 0%, בהתאמה), דלקת וושט (4% לעומת 2%), בחילות (1% לעומת 3%), כאב (6% לעומת 8%), עייפות (0% לעומת 1%) ושבר דחיסה בחוליות (1% בכל קבוצה). שברי דחיסה בחוליות בכל דרגה תועדו ב-11% מהחולים בקבוצת SBRT וב-17% מהביקורות. לא תועדו מקרי תמותה על-רקע הטיפול.
מתוך כנס ASTRO
לידיעה ב-MedPage Today