בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) תחת טיפול פומי במינונים נמוכים של גלוקוקורטיקואידים נרשמה עליה של 59% בסיכון לשברי חוליות, בהשוואה לחולים שקיבלו את הטיפול בעבר, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי שפורסמו בכתב העת Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הראו כי טיפול במינון נמוך בגלוקוקורטיקואידים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מפחית אובדן עצם בידיים או בירכיים, אך ההשפעה על שברים אוסטיאופורוטיים אינה ידועה. לאור זאת, הם בחנו את השימוש במתן פומי של גלוקוקורטיקואידים במינון נמוך ואת הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה שכלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית בגילאי 50 שנים ומעלה ממאגר Clinical Practice Research Datalink בין השנים 1997 ועד 2017. חשיפה לטיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים סווג לפי המרשם האחרון לטיפול: טיפול פעיל (במהלך 6 החודשים האחרונים), טיפול לאחרונה (עד לפני 7-12 חודשים) וטיפול בעבר (הפסקת טיפול מעל 12 חודשים מוקדם יותר) וכן נאספו נתונים אודות המינון היומי הממוצע והמינון המצטבר.
החוקרים בחנו את הסיכון להיארעות שברים אוסטיאופורוטיים (כולל ירך, חוליות, הומרוס, אמה, אגן וצלעות) תוך תקונן לאורחות חיים, מחלות רקע ותרופות נוספות. ניתוח משני בחן את הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי עם משלב מינון יומי ממוצע ומצטבר של גלוקוקורטיקואידים.
מדגם המחקר כלל 15,123 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (גיל ממוצע של 68.8 שנים, 68% נשים), בהם תועדו 1,640 שברים אוסטיאופורוטיים.
טיפול פעיל בגלוקוקורטיקואידים במינון נמוך (מינון המקביל לפרדניזולון של עד 7.5 מ"ג) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית לא לווה בעליה בסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים (יחס סיכון מתוקן של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 0.98-1.33), בהשוואה לטיפול בעבר, אך לווה בעליה בסיכון לשברי חוליות קליניים (יחס סיכון מתוקן של 1.59, רווח בר-סמך 95% של 1.11-2.29).
התוצאות נותרו ללא שינוי ללא תלות בטיפול קצר-טווח או ארוך-טווח בגלוקוקורטיקואידים.
החוקרים קוראים לרופאים להיות מודעים לכך שגם חולים עם דלקת מפרקים שגרונית המקבלים מינונים נמוכים של גלוקוקורטיקיאידים במינון נמוך עלולים להיות בסיכון מוגבר לשברי חוליות קליניים.
Rheumatology 2021
לידיעה ב-MDEdge