חדשות

הוספת linagliptin (טרג'נטה) לאינסולין בזאלי משפרת איזון גליקמי תוך הפחתת הסיכון להיפוגליקמיות בקרב חולי סוכרת סוג 2 קשישים (Diabetes Obes Metab )

12/09/2015

מאת מערכת אי-מד

ע"פ מחקר חדש מה- הוספת linagliptin (טרג'נטה, בורינגר אינגלהיים) לאינסולין הובילה לשיפור מובהק ב-HbA1c ביחד עם ירידה בסיכון להיפוגליקמיות.

מטרת החוקרים הייתה להעריך את היעילות והסיכון להיפוגליקמיות של הוספת לינאגליפטין למטופלים קשישים (מעל גיל 70) שלא השיגו איזון גליקמי מספק תחת טיפול באינסולין בזאלי. לצורך כך בוצע ניתוח בטיחות שהוגדר מראש של תוצאות תכנית המחקרים של לינאגליפטין בכדי להעריך את הסיכון להיפוגליקמיה כאשר לינאגליפטין ניתן כתוספת לאינסולין בזאלי במטופלים מעל גיל 70.

האנליזה בוצעה על תוצאות 2 מחקרים קליניים שנמשכו 24 ו-52 שבועות לפחות.

 בסה"כ נכללו 247 מטופלים בגיל 74 + 4 שנים, עם רמת HbA1c בסיסית ממוצעת של 8.2 + 0.8% שהיו תחת טיפול באינסולין בזאלי (במינון ממוצע של 36 + 25 יח' ביום.

הירידה בהשוואה לפלצבו ברמות ה-HbA1c של המטופלים בלינאגליפטין הייתה 0.77% (בטווח בין 0.95- ל-0.59- , p < 0.0001) לאחר 24 שבועות טיפול. הסיכון היחסי להיפוגליקמיות בכלל, ולהיפוגליקמיות מאושרות (רמת סוכר מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל) היה נמוך יותר באופן מובהק סטטיסטי בקבוצת הלינאגליפטין בהשוואה לפלצבו : סיכון יחסי של 0.61 (בטווח 0.39-0.97) להיפוגלקימיות בכלל, ושל 0.59 (בטווח 0.37-0.94) להיפוגליקמיות מאושרות.

מעבר לכך , היו פחות היפוגליקמיות מאושרות במטופלים בלינאגליפטין במטופלים עם הפרעות בתפקודי כליה בהשוואה לפלצבו : סיכון יחסי של 0.45 (בטווח 0.27-0.76) , וכך גם במטופלים עם היפרגליקמיה בדרגה בינונית (רמות HbA1c של בין 7.5-9.0%) עם סיכון יחסי של 0.51 (בטווח 0.27-0.99) , וכן גם במטופלים עם רמות סוכר נמוכות יותר בצום (מתחת ל-152 מ"ג/ד"ל) עם סיכון יחסי של 0.49 (בטווח 0.28-0.86) , וכן גם במטופלים שהשתמשו במינונים גבוהים של אינסולין (מעל 35 יח' ליום) עם סיכון יחסי של 0.46 (בטווח 0.23-0.91) . כל התוצאות הללו היו כאמור מובהקות סטטיסטית עם p < 0.05 .

החוקרים מדווחים כי אירועי היפוגליקמיות חמורים היו נדירים ונמוכים יותר בקבוצת הלינאגליפטין (0.8%) לעומת 2.5% בקבוצת הפלצבו ,( סיכון יחסי של 0.21 בטווח 0.02-2.3) .

החוקרים מסכמים כי על אף השיפור בשליטה בהיפרגליקמיה ואי הפחתה רלבנטית במינוני האינסולין, הוספת לינאגליפטין לאינסולין בזאלי הפחיתה שת הסיכון להיפוגליקמיה. הבסיס הביולוגי לתופעה ייחודית זו מצדיק לדעת החוקרים מחקר נוסף.

 2015 Sep;17(9):868-77

הערת המערכת: מסוג המחקרים שאפשר לאמר עליהם שהתוצאה היא Too good to be true ... אין ספק שמדובר בתוצאה מרשימה ביותר במיוחד כשמדובר במטופלים מבוגרים עם שכיחות גבוהה של הפרעות בתפקודי כליה.

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני