טיפול הורמונאלי עדיין מהווה את הטיפול היעיל ביותר לתסמיני מנופאוזה, דוגמת תסמינים וזומוטוריים ואטרופיה של דרכי המין והשתן, כך לפי הנחיות מעודכנות בנוגע לטיפול בנשים בגיל העמידה מטעם ה-International Menopause Society.
מאחר ומאזן סיכון-תועלת שונה בנשים סביב מנופאוזה, בהשוואה לנשים מבוגרות יותר, לאחר-מנופאוזה, יש להתאים באופן פרטני את הטיפול ההורמונאלי לכל אישה ולפי התסמינים והצורך במניעה, כמו גם סיפור משפחתי, תוצאות בדיקות רלבנטיות, העדפות וציפיות הנשים.
ההמלצות לצד מסמך קונצנזוס מעודכן זכו לתמיכת איגודים שונים, כולל North American Menopause Society ו-Endocrine Society. ההצהרה העדכנית כוללת רק נושאים בקונצנזוס ואינה מהווה תחליף להמלצות המפורטות יותר של האיגודים הפרטניים.
מצטברות עדויות נוספות לתועלת למניעה ראשונית של שברים אוסטיאופורוטיים ומחלת לב כלילית, עם ירידה בתמותה מכל-סיבה בנשים שהחלו בטיפול הורמונאלי חליפי סביב מועד המנופאוזה. נתונים חדשים וניתוחים חוזרים של נתונים קודמים לפי גיל הנשים מעידים כי במרבית הנשים, לטיפול הורמונאלי הניתן להתוויה ברורה תועלת רבה, לצד סיכונים מעטים, כאשר מתחילים בטיפול בתוך מספר שנים ממנופאוזה.
המלצות אלו מספקות די עדויות בכדי כמעט ולאשר לרופאים להמליץ על טיפול הורמונאלי במטרה לסייע לנשים הסובלות מתסמיני מנופאוזה.
בהנחיות החדשות נכלל גם מספר מדויק יותר סיכון לממאירות עם טיפול הורמונאלי, כאשר היקף הסיכון לסרטן שד המדווח עשוי להשפיע על אופן הייעוץ לנשים. לפי ההנחיות, הסיכון המוגבר לסרטן שד המיוחס לטיפול הורמונאלי קטן מ-1 ל-1,000 נשים לשנת טיפול, סיכון הדומה או נמוך יותר מזה של גורמים דוגמת אורח חיים סדנטרי, השמנה ואלכוהול.
נקודה נוספת בהנחיות נוגעת לסוגיית הקשר בין טיפול הורמונאלי וסיכון לבבי, אם כי העדויות עדיין מוגבלות בנושא. רבים סבורים כי אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בנוגע לטיפול הורמונאלי היא אם הנ"ל מביא לנזק או לתועלת מבחינת מחלות לבביות. מהעדויות עולה כי ישנה השפעה מגנה כאשר מתחילים בטיפול בשלב מוקדם. עם זאת, סוגיה זו לא הוכחה באופן דפיניטיבי במחקרים אקראיים ומבוקרים גדולים. בדומה, דרושים מחקרים נוספים להבנת ההשפעות של מדבקת אסטרוגן, ואם זו בטוחה יותר מטיפול פומי מבחינת הסיכון לאירועים תרומבואמבוליים או אירועים מוחיים.
Climacteric. 2016;19:109-150
לידיעה במדסקייפ